תא"מ 43459-02-14 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ביחס לפרשנותו של סעיף 62 (ד) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 ובחנתי את הדברים על המקרה הנדון, הגעתי למסקנה שלא מתקיים בענייננו החריג האמור בסעיף האמור וזאת מעיקרם של הטעמים הבאים:

ראשית, נדמה שאין חולק שהנוהג ברכב הפוגע (במקרה זה טרקטור) מר ירון בדרק, אינו אלא שכן של מבוטח התובעת ועל פניו בהעדר טענה לכך, אין נכלל בגדר בנו או עובדו של המבוטח. על כן, אין הכלל האמור חל עליו שכן זה עוסק בשלילת זכות התחלוף למקרה של קרבת משפחה או יחסי עובד מעביד.

שנית, מקובלת עליי הגישה הפסיקתית (שחלק ממנה צורף על ידי ב"כ התובעת) לפיה אין הכלל האמור חל למקרה שבו המזיק רכש פוליסת ביטוח לצד ג' שמטרתה הטבעית הינה לשפות את מי שנפגע מרכושו. כאשר זהו המצב, אין סיבה לאפשר למבטחת להנות מיתרון יחסי שלא ניתן לה אלמלא מדובר היה בקרבת משפחה שהרי אין זו תכליתו הבסיסית של החריג אשר נועד למנוע פגיעה בתא המשפחתי ולהציב את המבוטח במצב בלתי אפשרי. מצב שכזה אינו מתקיים בשעה שהנתבעת העיקרית וזו שעתידה לשאת בשיפוי הינה חברת הביטוח. יוער כי הנתבעת לא צירפה או תמכה ידיה על פסיקה נוגדת.

שלישית, חיזוק עקרוני למסקנה זו וכמובן מבלי לייתר את תוצאותיה, ניתן למצוא בצמד המילים "שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי" ולהחילם על מצב זהה שבו אדם פונה להפעלת הפוליסה שלו מתוך הבנה שהדבר עשוי לפגוע בו או בקרוב לו שכן לו היה סובר כך סביר כי היה מעדיף להימנע מכך מאשר לפעול אחרת. ההנחה בידיעה שהמזיק שהינו קרוב לניזוק מחזיק בפוליסת ביטוח לנזקי צד ג' ובבוא העת הוא לא יפגע ומי אשר יישא במירב הנזק הינה מבטחתו של הקרוב היא אשר מאפשרת לניזוק הסביר לפעול להפעלת הפוליסה שלו (ועוד לשאת בעלויות מימושה) תחת להימצא בחוסר אונים או במצב בלתי אפשרי שעשוי לפגוע במרקם היחסים בינו ובין בן משפחתו או עובדו.

על כן אין הדעת נותנת לסבור כי אדם "ישים עצמו רשע" במקום שבו אדם סביר לא ינהג כך ובהעדר טעם מיוחד מוכח לכך, אין סיבה שגם בית המשפט יסבור אחרת.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 11,997₪, בצירוף הצמדה למדד מיום הוראת התשלום, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.