טל נ' בן נון (בנבנשתי)

בפני 2 תביעות שטריות, שהדיון בהן אוחד, האחד (שהתחיל את דרכו כתיק הוצאה לפועל מס' 520782-01-16, והוא היום תא"מ 4383-03-16) בסך 4,850 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), והאחר (במקור תיק הוצאה לפועל מס' 516507-01-16, והיום תא"מ 4338-03-16) בסך של 39,236 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). יוער לגבי תיק אחרון זה, שלאחר מתן רשות להתגונן, כמפורט להלן, הוגש כתב תביעה מפורט, בסך של למעלה מ-70,000 ₪, והסכמת הצדדים כדלקמן מתפרשת על מלוא הנטען גם בכתב תביעה זה. 

סך הכל הוגשו לביצוע 5 שיקים ע"ס 4,850 ₪, ושיק ע"ס 20,000 ₪. השיקים ניתנו במסגרת הסכם שכירות, וה-5 הראשונים נועדו לתשלום שכ"ד, בעוד הגדול היה שיק ביטחון. הנתבעת הגישה התנגדויות, ולאחר דיון ניתנה רשות להתגונן בשני התיקים, לגבי התיק הקטן במלואו, ולגבי התיק הגדול רק באשר לשיק הראשון (כרונולוגית) מהשיקים הקטנים ולשיק הביטחון. כתב התביעה המפורט כולל דרישה לתשלום שכ"ד עבור חודשיים (מעבר לאותם 3 חודשים שאינם במחלוקת), הפרשי שכ"ד (לאור ירידת סכום שכה"ד שהתקבל מדייר חלופי), ופיצויים מוסכמים עבור איחור בפינוי (עיקר סכום התביעה).

הישיבה המקדמית התנהלה באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על החומר שבתיק ועל סיכום טענות קצר, באופן שפסק-הדין יכריע במלוא טענותיהם העולות מהסכם השכירות, שהשיקים ניתן במסגרתו, ובאופן שיקח בחשבון שממילא חלק מהסכומים אינם במחלוקת (3 מתוך 4 השיקים שהוגשו לביצוע בתיק הגדול מהשנים).

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 16,200 ₪, זאת מעבר ל-3 השיקים לגביהם ממילא נדחתה ההתנגדות. סכום זה הוא נכון להיום.

מאחר שסכום זה נמוך מסכום החוב המקורי בתיק הגדול, אני מורה כי התיק הקטן (520782-01-16) ייסגר בהוצאה לפועל, והחוב בתיק הגדול (516507-01-16) יעודכן בהתאם (דהיינו: החוב בו יועמד על סך השווה ל-3 השיקים, משוערך להיום, בצירוף סך 16,200 ₪, משוערך להיום, ובצירוף אגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כפי ששולמה, משוערכת להיום).

הליכי ההוצאה לפועל בתיק הנותר, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות (וככל שלא חודשו עקב דחיית חלקה), יחודשו אם לא ייפרע החוב בתיק תוך 30 יום מהיום.