תא"מ 43359-01-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דוד ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 24.6.13 בנתיבי איילון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 82-933-58 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 91-521-25 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנני מקבלת את התביעה לפיצוי בגין הנזק לחלק האחורי של רכב התובעת, אך דוחה התביעה לפיצוי בגין החלק הקדמי של רכב התובעת.

נהג התובעת, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, העיד כי הנתבע 1 פגע בו מאחור, וכי בעקבות הפגיעה נהדף אל עבר ג'יפ שהיה בפניו. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת מטעמה, אשר נערכה בסמיכות למועד קרות התאונה, ובה מפורט נזק למוקד אחורי ולמוקד קדמי של רכב התובעת.

באשר לעצם פגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת, נדמה כי גרסת הנתבעים לא הפריכה את גרסת התובעת ואף איששה חלקים ממנה. הנתבע 1, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים (להלן: "הנתבע"), אישר, כי היה מאחורי רכב התובעת. הוא אישר, כי רכבו עצר מאחורי רכב התובעת, וכי הוא יצא מהרכב וניהל שיחה עם נהג התובעת. כמו כן הודה הנתבע, כי נהג התובעת האשים אותו כי פגע ברכב התובעת מאחור, ובלשונו: "עצרתי אחריו היינו בטור. כשהוא פגע באוטו השני אני התמהמהתי קצת ויצאתי מהאוטו. שאלתי אם קרה לו משהו והוא אמר שאראה מה שקרה קדימה ואמר לי שאני פגעתי בו מאחורה. אמרתי לו שאני לא פגעתי בו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 25-27). יתר על כן, הנתבע אישר, כי נתן לנהג התובעת את פרטיו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 3). עם זאת, טען הנתבע, כי לא פגע ברכב התובעת. לדבריו עצר את רכבו רק כדי לוודא שנהג התובעת לא נפגע (שם, שורה 1). עוד טען הנתבע, כי לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק, ומכאן ההוכחה כי אכן לא פגע ברכב התובעת.

אין בטענותיו אלה של הנתבע כי יש בהן כדי להפריך גרסת התובעת לפגיעה ברכב התובעת מאחור. התנהגות הנתבע לאחר התאונה, בחירתו לעצור את רכבו בכביש סואן ומרכזי ולצאת אל עבר רכב התובעת, כמו גם הסכמתו ליתן פרטיו לנהג התובעת, כל אלה עולים כדי הודאה באחריות לאירוע. האמור נכון בפרט נוכח העובדה כי הנתבע עצמו העיד, כי לא שעט להושיט עזרה מייד עם קרות התאונה, כי אם "התמהמה" ברכבו, כלשונו, ורק לאחר מכן יצא. התנהלות זו עולה בקנה אחד דווקא עם גרסת התובעת, לפיה רכב הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור.

הנתבע חזר וציין לכל אורך עדותו, כי האינדיקציה לכך שלא פגע ברכב התובעת הינה, כי לרכב הנתבע לא נגרם נזק. הנתבע אף צירף תמונות של רכב הנתבע מהן נראה, על פניו, כי חלקו הקדמי של רכב הנתבע נקי מפגיעות. ברם תמונות אלה אינן נושאות תאריך, ולא ניתן להתרשם מתי צולמו, וכן לא ניתן לשלול באמצעותן כל נזק לרכב הנתבע, גם כזה אשר אינו נראה לעין. יתר על כן, אף אם אכן לא נגרם נזק נראה לעין לרכב הנתבע, אין בכך די כדי לשלול האפשרות כי רכב הנתבע אכן פגע באחור ברכב התובעת והסב לו נזק. זאת בפרט נוכח העובדה כי הנזק לחלקו האחורי של רכב התובעת אינו גדול.

עם זאת, לא השתכנעתי, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענת ההדיפה של רכב התובעת אל עבר הג'יפ. מיקומי הנזקים ברכב התובעת אינם עולים בקנה אחד עם גרסת התובעת. הנזק לחלק האחורי של רכב התובעת אינו גדול, ואינו מתיישב עם טענת ההדיפה לפחות מטר קדימה, כפי שהעיד נהג התובעת. זאת ועוד, עלות העבודות לתיקון החלק האחורי ברכב התובעת (בסך של 3,120 ₪ ללא מע"מ) אף נמוכה מעלות העבודות לתיקון החלק הקדמי של רכב התובעת (בסך 5,472 ₪ ללא מע"מ) (איני מתחשבת בעלות חלקי החילוף שכן חלקי החילוף בחלקו הקדמי של הרכב יקרים בהרבה מאלו בחלקו האחורי). בנסיבות דנן, היתה עדותו של נהג הג'יפ, אשר בו התנגד רכב התובעת, עשויה לשפוך אור על הסוגיה. ברם התובעת נמנעה מלזמנו לעדות, וגם בכך יש משום החלשת גרסתה.

לאור זאת הנני מתרשמת, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת עצם הפגיעה של רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי כתוצאה מפגיעה זו נהדף רכב התובעת אל עבר הג'יפ.