תא"מ 43354-04-16 איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אמין ואח'

מבוא

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 16,997 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע 2, בעטיה של תאונת דרכים מיום 25.5.15 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעה 10.00, או במועד סמוך לכך, ברחוב החשמונאים בעיר מודיעין, והיו מעורבים בה, רכב התובע 2, נהוג בידי התובע 2, מר אדוארד עזריה (להלן: "נהג רכב התובעים") ומשאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1, מר עובדיה אמין (להלן: "נהג משאית הנתבעים"). התאונה מתרחשת לפני פנייה ימינה בצומת, בקטע כביש בעל נתיב אחד לפנייה ימינה, כאשר נתיב הנסיעה לכיוון ישר, נחסם לתנועה, עקב ביצוע עבודות בכביש. תביעה זו הינה תביעת שיבוב של התובעת 1, אשר פיצתה את המבוטח שלה, התובע 2, וכן תביעת הפסדים של התובע 2. במסגרת דיון שנערך לפניי ביום 6.2.17, נשמעו עדויותיהם של התובע 2 והנתבע 1. כמו כן, הוגשו טפסי הודעה מטעם הנהגים המעורבים, תמונות נזק לרכב התובע 2 (ת/2) ותמונת נזק למשאית הנתבעים (נ/1). הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, מר אדוארד עזריה ומר עובדיה אמין, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, ובחנתי את מכלול המסמכים שהוגשו לבית המשפט, החלטתי לקבל את התביעה במלואה. ראיתי לקבל את גרסת מר אדוארד עזריה לאופן קרות התאונה, ללא היסוס. לפי גרסה זו, בזמן שרכב התובע 2 הוסע בנתיב הימני בצמידות למדרכה, אותת כדין לפני ביצוע פניה ימינה בצומת, הגיעה משאית הנתבעים מן הנתיב המיועד לנסיעה ישר אשר נחסם לתנועה, עקפה את רכב התובע 2 והחלה בביצוע פניה ימינה. באופן זה, פגעה משאית הנתבעים בשתי הדלתות השמאליות ברכב התובע 2 ובמראה השמאלית. ראיתי לדחות את גרסת הנתבע 1, ולפיה רכב התובע 2, אשר הוסע מאחורי המשאית, החל לעקוף את משאית הנתבעים מימין, כשאין הוא מבחין כי המשאית סטתה מעט שמאלה על מנת שתוכל לבצע פנייה ימינה רחבה כדבעי .

מסקנה זו מבוססת ראשית, על התרשמותי הבלתי אמצעית מאותות האמת במהלך מתן עדויות הנהגים המעורבים. אני מבכרת את עדותו של מר אדוארד עזריה על פני עדותו של מר עובדיה אמין. עדותו של מר אדוארד עזריה הייתה סדורה, ברורה ומדויקת ומצאתי אותה מהימנה. למעשה, חזר מר אדוארד עזריה בעדותו על גרסתו הראשונית, אשר נמסרה לתובעת 1, בסמוך לאחר התאונה. אני קובעת בזה כי עדותו של מר עזריה הייתה משכנעת ונמצאה בעיני מהימנה, ככלל, ובפרט יותר מהימנה מזו של הנתבע 1, ככל שנדרש לצורך הכרעה על פי מאזן ההסתברויות.

שנית, בכל הנוגע לתוכן הגרסאות, לא ראיתי לקבל את גרסתו של הנתבע 1 להילך התאונה. הנתבע 1 הציג גרסאות שונות לתרחיש התאונה, ללא הסבר מניח את הדעת לכך, ויש באמור כדי לפגום בנכונות גרסתו. כך למשל, בטופס ההודעה מטעמו, טען הנתבע 1, כי המשאית הוסעה כדין בנתיב הימני ורכב התובע 2 הוסע מאחוריו. או אז, בזמן שהמשאית סטתה קמעא אל הנתיב השמאלי, על מנת לבצע פניה רחבה ימינה, עקף רכב התובע 2 את המשאית מימין, מן השוליים, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. בחקירתו בבית המשפט, השתנתה הגרסה. הנתבע 1 העיד כי רכב התובע 2 הוסע בנתיב הימני ואילו המשאית הוסע בנתיב השמאלי המיועד לנסיעה ישר. לטענת הנתבע 1, הוא נאלץ לבצע פניה ימינה מן הנתיב השמאלי, בשל עבודות שבוצעו בכביש. או אז, בעוד המשאית נמצאת בזוית, רכב התובע 2 ניסה לבצע עקיפה של המשאית מצד ימין ונכנס בין רכב שנסע בנתיב הימני לבין המשאית. אולם בכך לא די. הנתבע 1 העיד בעדותו החופשית כי לא ראה את רכב התובע 2 שכן הצומת היה ריק (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 18-19). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע 1, כי ראה כי רכב התובע 2 הוסע בין רכב נוסף בנתיב הימני למשאית. נוכח הסתירות המהותיות שדבקו בעדות הנתבע 1, לא ראיתי לתת בה אמון כלשהו, ולייסד עליה ממצא של עובדה.

שלישית, מוקדי הנזק ברכב התובע 2 ואופי הנזקים (שפשוף לאורך צד שמאל החל מהדלת האחורית בצד שמאל ועד החלק הקדמי, לפני תחילת הכנף) ותלישת המראה השמאלית, מתיישבים ומסתדרים בצורה הגיונית וברורה עם גרסתו של נהג רכב התובע 2 מאשר עם גרסת הנתבע 1 להילך התאונה הנכון. ברי, כי אם התובע 2 ניסה לעקוף את המשאית מצד ימין, הרי שמוקד הנזק ברכב התובע 2 היה מתחיל בחזית צד שמאל קדמי ולא בדלת האחורית מצד שמאל. יתרה מזו, עיון במוקדי נזק במשאית (ראו נ/1), מראה כי נגרמו שפשופים בתא הנהג של המשאית מצד ימין, ולא במרכז צד ימין של המשאית. ברי, כי אם רכב התובע 2 היה נכנס בין רכב פרטי אשר הוסע בנתיב הימני לבין המשאית הרי תחילה היה פוגע למצער במרכז המשאית.

לאור כל המקובץ, אני קובעת בזה כי התאונה התרחשה באחריות הנתבע 1.

שאלת גובה הנזק

הנתבעים לא חלקו, כלל ועיקר, על הנזקים ושיעורם, כמפורט בתביעה. בנסיבות אלה, ומשמצאתי, כי הנזקים שנתבעו הוכחו בצורה ראויה וסבירה, איני מוצאת מקום להתערב בהערכת הנזקים נושא התביעה.

התוצאה

אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות כלל חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובעים, באמצעות התובעת 1, סכום של 16,997 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 21.4.16 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, באמצעות כלל חברה לביטוח בע"מ, באגרת בית משפט בסך 375 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין בסכום של 3,800 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה. התובעים, יישלמו את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר תשלום המחצית השנייה של האגרה, ישפו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, את התובעים, באמצעות התובעת 1, בסכום האגרה שישולם.