תא"מ 43332-04-16 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מלכה ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמו התובעת והתובעת שכנגד למבוטחיהן בשל נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 28.04.2015, בין כלי רכב, מ"ר XXXשבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת מפני נזקים העלולים לקרות לו, לרבות נזקי צד ג' (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר XXX, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 מפני נזקים העלולים לקרות לו, לרבות נזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 15% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 85%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהתיישבה עם ההיגיון הבריא והשכל הישר עם מוקדי הנזק ברכב התובעת, והייתה משכנעת מאוד. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה מתפתלת ומתחמקת.

נהג רכב התובעת בטופס ההודעה על התאונה שמסר למשטרה ניסה להציג כי מקום התאונה היה 3-2 קילומטרים אחרי צומת רעננה צפון, כפי שהוא ניסה להציג בתחילת עדותו בבית המשפט (עמ' 1, שורה 23 לפרוטוקול) וגם בהמשכה (עמ' 2, שורות 21-20 לפרוטוקול). בעוד שבפועל מתברר מדוח פעולה שמילא שוטר שהגיע לזירת התאונה (ת/3) כי התאונה ארעה כ- 300-200 מטר אחרי ההשתלבות בצומת רעננה צפון. עת עומת נהג רכב התובעת עם נתון זה מדוח הפעולה המשטרתי החל מתפתל בתשובתו ומתחמק ממתן תשובה קונקרטית (עמ' 2, שורות 25-22 לפרוטוקול).

אני סבור כי הפגיעה הראשונה ברכב התובעת הייתה בדופן השמאלית, בדמות מעיכה, ולאחר מכן נפגע רכב התובעת מאחור, ולא כפי שהעיד נהג רכב התובעת, לפיה תחילה נפגע מאחור ורק לאחר מכן – עם סטייתו ימינה של רכב התובעת במטרה לחמוק מהמשאית כאשר המשאית ממשיכה לדחוף אותה ימינה – נפגע בצדו השמאלי של הרכב.

משכך, בין היתר, אני מסיק כי התאונה ארעה בסמוך לנקודת ההשתלבות בין הנתיבים, כאשר רכב התובעת הגיח מנתיב ההשתלבות מימינה של המשאית, וניסה להקדים את המשאית בהשתלבות, תוך לקיחת סיכון רבתי, שהוא ורכבו ייפגעו והמשאית תיפגע גם היא.