כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב בסדר דין מהיר בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 33-371-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 71-217-12 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ואין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה, המוטלת על נהג רכב הנתבעים, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק הנטען, בין השאר בטענה כי נותק הקשר הסיבתי מאחר שרכב התובעת נבדק שמונה חודשים לאחר מועד התאונה.

3.נערכה לפניי דיון שבו הוגשו ראיות הצדדים, והעיד נהג רכב התובעת. יש לציין כי לא הובא כל עד מטעם הנתבעים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ועדותו של נהג רכב התובעת, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של נהג רכב התובעת במהלך חקירתו בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

כאמור המחלוקת היחידה בין הצדדים היא בשאלת הנזק.

הנתבעים מודים באחריות נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה, אולם היא טוענת באמצעות טופס ההודעה על התאונה כי הנזק הנגרם לרכב התובעת הוא נמוך יותר מכפי שמצא השמאי מטעם התובעת, בהתאם לקביעותיו של השמאי מטעם הנתבעים.