תא"מ 43187-05-15 שלם נ' ארנון ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובע, אני קובע כי הוכח בפניי כי האחריות לתאונה חלה על הנתבע 1.

הנזקים באופנוע התובע תואמים את גרסתו לפיה אופנועו עמד בעת התאונה. מדובר בנזק ממוקד וחד הנובע מקרע במושב בעקבות פתיחת דלת רכב במצב של עמידת האופנוע ולא בנסיעה שאז מטבע הדברים היינו חוזים בקרע גדול יותר. זאת ועוד, עובדת המצאות הנזקים בצד ולא בקדמת האופנוע היא הנותנת שהאופנוע נמצא בעמידה ולא בנסיעה שכן סביר שהיה נפגע בקדמתו. גם העובדה המוכחת לפיה לא היה לתובע כל אינטרס לעקוף את רכב הנתבעים מימין בנסיעה שכן במקום אבני שפה שלא מאפשרות זאת, מחזקת מסקנה זו.

לעומת עדות זו, לא מצאתי ליתן אמון בגרסת הנתבעים. עדות הנתבע 1 אינה תואמת את האמור בהודעתו הכתובה וממילא על פיה אין אפשרות מעשית שרכב הנתבעים נמצא בעמידה בעת התאונה כאשר התובע פגע בו שכן תחילה על פי ההודעה נשמע רעש בצד הנובע מהמכה שבין הרכבים ואז הרכב עמד בצד בכדי לבדוק מה קרה. גרסה זו כאמור שונה במהותה מגרסת הנתבעים כיום. גם העובדה המוכחת שברכב הנתבעים נמצאה אישה מאד מבוגרת ואין בילתה ברכב, אינה עומדת בקנה אחד עם אפשרות על פי ההודעה לפיה הנתבע 1 ביקש ממנה לצאת לבדוק מה מקור הרעש בשעה שהוא אמור לעשות כן בעצמו. יותר הגיונית על כן האפשרות אותה הציע התובע והיא שהתאונה התרחשה בעקבות ירידתה הרשלנית, בחסות הנתבע 1, של הנוסעת מבלי שהבחינה בתובע על אופנוע מצוי עומד מימין לרכב. בנוסף לאמור אציין כי עדות הנתבע 1 מלמדת שהוא כלל לא ראה את אופנוע התובע עובר לתאונה ועל כן הוא אינו יכול לשלול את גרסת התובע במקור.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את סך הנזק הישיר בגין התאונה (בניכוי רכיב טרדה ועוגמת נפש שלא הוכח) בסך 13,624  ₪, בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום התאונה, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר התייצבות התובע למתן עדות על סך 450 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.