בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ריבלניק

לפניי תביעת התובע (להלן: "הבנק") נגד הנתבע על סך 30,744 ש''ח, אשר החלה כתביעה על סכום קצוב בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 505687-09-16.

ביום 3.5.95 חתמה הגב' רימה רינגר (להלן: "הלווה") על חוזה הלוואה, לפיו היא קיבלה הלוואה מאת הבנק בסך 45,000 ש''ח בפריסה ל-336 תשלומים חודשיים (להלן: "ההלוואה"). באותו יום, הנתבע ושני ערבים נוספים חתמו כערבים להלוואה. בשנת 2013 הלווה נפטרה, ובשנת 2014 תשלומי החזרי ההלוואה פסקו. בתקופת הזמן שלאחר מכן שלח הבנק מכתבי התראה לנתבע בדרישה מהנתבע לשלם את יתרת ההלוואה מכח ערבותו. משלא נענו פניות הבנק הוגשה תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל כאמור. סכום התביעה מהווה את יתרת ההלוואה לסילוק בצירוף ריבית.

ביום 12.6.17 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בהמלצת בית המשפט. בהתאם לכך, הצדדים הגישו ראיותיהם וביום 31.10.18 התקיימה ישיבת ההוכחות.

טענות הצדדים כעולה מכתבי הטענות והתצהירים

בכתב התביעה נטען כי הנתבע ערב לכל התחייבויות הלווה בהתאם לחוזה ההלוואה. לטענת הבנק, משהלווה נפטרה והופסקו תשלומי ההלוואה, קמה לבנק הזכות להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מידי, כאשר ההלוואה נושאת עמלות, הוצאות וריבית כמוסכם וכנהוג בבנק.

לטענת הנתבע, בשנת 1990 הוא עלה לארץ מברית המועצות לשעבר כשהוא אינו יודע עברית. בשנת 1995 התבקש הנתבע לעזור ללווה לקבל משכנתה לרכישת דירה בכך שישמש כערב להלוואה. לטענת הנתבע, חרף העובדה שחלפו 5 שנים ממועד עלייתו לארץ, עת נדרש לחתום על הסכם ההלוואה לא שלט הנתבע בשפה העברית, לא ידע לקרוא היטב, לבטח שלא מסמך בנקאי מפורט כהסכם הלוואה. עוד טוען הנתבע, כי מעמד החתימה על מסמכי ההלוואה היה קצר וערך כ-10 דקות לכל היותר. באותו מעמד, לא נמסרו לנתבע פרטים מהותיים בדבר המשמעות של החתימה על הערבות, והמשמעות של היות הדירה הנרכשת – דירה בדמי מפתח שלא ניתן לשעבדה. לטענת הנתבע, בהתאם לכך הוא סבר שמאחר וישנה דירה לביטחון להלוואה, אין לו ממה לחשוש שהרי במקרה בו לא תוחזר ההלוואה לבנק – ימכור הבנק את הדירה וההלוואה תיפרע במלואה. עוד טוען הנתבע, כי הבנק פעל בניגוד להוראות סע' 27 לחוק הערבות, משלא נקט הבנק בהליכים לגביית החוב נגד הלווה, שכן לדידו היה על הבנק לדרוש את תשלום החוב מתוך העיזבון. נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב, תוך הפרת החובות המוטלות עליו כלפי ערב מוגן כמפורט בחוק הערבות ובניהן, אי משלוח הודעה מראש בדבר העמדת הלוואה לפירעון מוקדם, אי משלוח הודעה בדבר הגשת תביעה נגד הלווה, וחיוב בריבית פיגורים בניגוד לדין. עוד טוען הנתבע כי כלל לא ניתן לחשב את סכום התביעה מתוך המסמכים שצורפו לה. בדיון בבקשת ההתנגדות עלה טיעון נוסף לפיו, הבנק לא הביא לידיעת הנתבע כי ההלוואה איננה מובטחת בביטוח החיים וכי הבנק לא הסביר לנתבע את מהות הסיכון בעניין זה. לסיכום, הנתבע טוען כי הבנק הפר את חובת תום הלב שלו כלפיו באשר הבנק לא נתן לנתבע את מלוא המידע הדרוש טרם החתימה על הערבות.