תא"מ 43159-08-13 הרץ נ' האוניברסיטה הפתוחה (מוסד להשכלה גבוהה)

בפני תביעה על סך 40,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת בטענה לשימוש שלא כדין בשמו כמרצה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובע, במאי סרטים ותוכניות טלוויזיה, לימד, בין השנים 2006-2009, קורס סמסטריאלי בבית ספר "חשיפה" של הנתבעת. בסוף חודש דצמבר 2009- תחילת ינואר 2010 החליטה הנתבעת להפסיק את העסקתו ובשנת 2010 לא הועסק עוד על ידי הנתבעת.

ביום פתיחת סמסטר ב' הופיע התובע ברשימת המרצים בסגל הנתבעת המתפרסם באתר האינטרנט שלה, ומכאן תביעתו, בעילות רבות: תיאור כוזב וגניבת עין כמשמעותם בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), תוך הטעיית הציבור לחשוב כי התובע מועסק על ידי הנתבעת, ניהול רשלני וחוסר תום לב. התובע טוען כי השימוש בשמו בעת שלא היה מועסק על ידי הנתבעת נעשה לשם קידום עסקיה, תוך הפקת הנאה ורווח המהווה התעשרות שלא על פי זכות שבדין ובניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט). השימוש בשמו ללא הסכמתו מהווה פגיעה בפרטיותו בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) ותוך הפרה של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן).

התובע העמיד תביעתו על סך של 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בלבד.

2.הנתבעת טוענת כי התביעה קנטרנית והוגשה לאחר שנוכח התובע כי אינו זכאי לפיצויים מכוח דיני העבודה.

לגופם של דברים טענה הנתבעת כי באתר האינטרנט שלה מפורסמים קורות החיים של כל המרצים המלמדים במוסדה. המרצים לא שויכו לקורס או מסלול מסוים ואף נרשם כי הנתבעת "שומרת לעצמה את הזכות לשינויים" (נספח ב' לכתב התביעה) כך שלא ניתן לטעון כי מאן דהו נרשם ללימודים על סמך מרצה זה או אחר, מקום שאין התחייבות מצד הנתבעת למרצה מסוים.

הנתבעת טוענת כי סמסטר ב' של שנת הלימודים נפתח ביום 2.3.10 ושמו של התובע הוסר בסמוך לאחר מכן, עם התגבשות רשימת המרצים הסופית בסמסטר, ומיוזמתה. הנתבעת טענה כי ההרשמה ללימודים נערכת בחודשים אפריל עד נובמבר כך שבעת ההרשמה, אפריל 2009, עדיין היה התובע חלק מסגל המרצים בפועל וזכאית הייתה לציינו. הנתבעת מכחישה כי הפיקה הנאה כלשהי מהופעת שמו של התובע ברשימה הכללית של מרציה, והוא לא הוצמד למסלול כלשהו. הנתבעת הוסיפה כי התובע לא פנה אליה בדרישה להסרת שמו מאתר האינטרנט למעשה עד עצם היום הזה. פנייתו הראשונה הייתה שנה לאחר סיום העסקתו כאשר אין מחלוקת כי במועד זה כבר לא נכלל שמו ברשימת המרצים. עוד טענה הנתבעת כי הזכות להגשת תביעה בגין הטעיה שייכת לתלמיד פוטנציאלי ולא לתובע. ממילא תלמידים אינם יכולים לבחור את המרצה בקורס, ומכאן שמעולם לא הייתה ציפייה כאמור. הנתבעת הכחישה את הפרות החוק הנטענות על ידי התובע אחת לאחת.

3.בדיון ביום 11.5.15 נחקרו התובע ומנהלת בית ספר "חשיפה" הגב' אורית קישון (להלן: המנהלת קישון) ונשמעו סיכומי הצדדים. התובע טען בסיכומיו כי הנטל להוכיח מועד הסרת שמו מוטל על הנתבעת מקום שזו טוענת כי הדבר נעשה לאחר קבלת ההחלטה על סיום העסקתו, מדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה את נטל השכנוע אליה. בכל מקרה, כך טען התובע, הראייה בדבר מועד הסרת השם מצוי בידי הנתבעת, משלא הוכיחה, פוזיטיבית, מתי הוסר שמו של התובע יש להחיל בעניין זה את כלל הראייה הטובה ביותר. התובע טען כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע, ככלל, אין מסירים את שמות המרצים המפוטרים מיד עם קבלת ההחלטה אלא אך לאחר תקופה, וזאת כמדיניות והתובע הפנה לשורה ארוכה של פסקי דין בהם נקבע כי שמו של אדם הוא קניינו, ופגיעה כאמור מקימה זכות לפיצוי בהתאם לחוקים שפורטו לעיל. אף אם אין אפשרות לשום את גובה הנזק במדויק, הרי שמדובר בהתעשרות שלא כדין ועל בית המשפט לפסוק פיצוי בהתאם לשיקול דעתו.

4.הנתבעת טענה בסיכומיה שתביעה לפיצוי כספי של 40,000 ₪ בגין פרסום שמו של הנתבע למשך חודש וחצי, לכל היותר, הינה מופרכת. לטענתה גם כעת, בסיום ההליך, אין טענה ולו בשפה רפה לכך שנגרם לו נזק כלשהו. הנתבעת טענה כי התובע הוא שהפיק הנאה מפרסום שמו כמרצה אצלה, לראייה: לא אך שלא פנה אליה בבקשה להסרת שמו במועד הפרסום בחודש מרץ 2010 אלא שפנייה כאמור לא נעשתה עד עצם היום הזה. לו הסב הדבר נזק או עוגמת נפש עצומה חזקה שהיה פונה אליה בדחיפות ודורש את הסרת שמו לאלתר. בכך שהסירה את שמו מיוזמתה יש כדי לראותה כמי שפעלה בתום לב. הנתבעת הכחישה את כל טענות התובע בדבר הפרות חוק הגנת הפרטיות, חוק עוולות מסחריות, חוק הגנת הצרכן, פקודת הנזיקין, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ולהלן נדון בטענות אלו.

דיון והכרעה

3.מהמסכת העובדתית שנפרשה בפניי עולה התמונה הבאה: בשנים 2006-2009 לימד התובע קורס סמסטריאלי אחד ויחיד אצל הנתבעת. מסיבה לא ברורה שלא ניתנה עליה תשובה של ממש, הוחלט על הפסקת עבודתו בסוף דצמבר 2009 – תחילת ינואר 2010.

בעניין זה יוער כי מוטב היה לו לא הייתה המנהלת קישון מציינת בתצהירה כי הסיבה לסיום העסקתו נבעה מחוסר שביעות רצון התלמידים ואם לא היה ב"כ הנתבעת חוזר על כך בסיכומיו (עמ' 11 ש. 32-33). מהמוצגים שהוגשו לבית המשפט, שהיו יוזמת הנתבעת, נערכו על ידה והוגשו על ידה, עולה כי התובע זכה לציונים מעולים במשובי הסטודנטים אשר לדבריה שלה ציון של 4.46 "נחשב לציון טוב מאוד" (עמ' 6 ש. 26).