תא"מ 4290-10-16 פלוני נ' פלוני ואח'

תמצית התובענה וטענות הצדדים

1.לפני תובענה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת, כתוצאה מהתפרצות ילד צעיר לכביש. האם ניתן לחייב את הורי הפעוט בגין הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתפרצות בנם הצעיר לכביש? זאת השאלה נשוא תובענה זו.

2.התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי ביום 18.05.2016 עת זו נסעה ברכבה (מספר 73-070-73) במופע אור ירוק לכיוונה, התפרץ לפתע בנם של הנתבעים, אשר היה במקום יחד עם הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) אל הכביש. התובעת, נטען, בניסיון למנוע פגיעה בילד – הסיטה את רכבה לכיוון ימין, ופגעה עקב כך במשאית אשר נסעה בנתיב זה (הנתיב האמצעי).

3.התובעת סיכמה, כי על הנתבעת האחריות על התפרצות הילד לכביש, ולתוצאת התאונה שנגרמה משום כך, שכן זו לא השגיחה על הילד כראוי.

4.בכתב ההגנה מטעם הנתבעים הופנו כלפי התובעת דברי אשמה קשים: כי מדובר על תובענה שקרית (דבר חמור עוד יותר, כך נטען, מפאת היותה של התובעת עוה"ד ורו"ח) שמטרתה "לגלגל" את הוצאותיה לתיקון רכבה – על הנתבעים; כי התובעת נהגה באופן רשלני וחסר זהירות; כי התובעת היא אדם בלתי אמין; וכי תיאור האירוע בכתב התביעה – הוא שקרי, וכך גם הנזק שנגרם – כביכול – לתובעת.

5.לגופה של התובענה, טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי ביום האירוע המתינה הנתבעת יחד עם בנה להתחלפות מופע האור ברמזור מאדום לירוק. נטען עוד, כי הנתבעת אחזה בידו של הילד, וכאשר זה הניח רגלו הקטנה על מעבר החצייה – הבחינה בכך הנתבעת מיד ומשכה בידו. לאחר שהתחלף מופע האור מאדום לירוק, חצתה הנתבעת יחד עם בנה את מעבר החצייה לכיוון רחוב פנקס.

6.בכתב ההגנה נטען עוד, כי הנתבעת לא הבחינה כלל בסטיית רכב התובעת לכיוון המשאית ולהתנגשות ביניהם, וכי רק לאחר מספר פסיעות – בתחילת רחוב פנקס – ניגשה אליה התובעת בטענות לעניין התפרצות הילד לכביש. הנתבעים סיכמו עוד סוגיה זו במילים "אירוע התאונה לא היה ולא נברא, וכי לנתבעת 2 לא הייתה כל ידיעה עליו בעת שקרה, כביכול" (רישא סעיף 9 לכתב ההגנה).

מנגנון התרחשות האירוע

7. תחילה אכריע על האופן שבו התרחשה התאונה. כאמור, לטענת הנתבעים לבנם לא היה כל קשר לתאונה, והתנהלותו כמו גם התנהלות הנתבעת – לא תרמה מאומה לכך. לעומת זאת, לטענת התובעת – סטייתה מנתיב נסיעתה נבעה אך ורק על מנת להימנע מפגיעה בילד, ומשכך אחראים הנתבעים לנזק שנגרם כתוצאה מהתפרצות הילד לכביש.

8.התובעת העידה, כי בשעה 14:40 לערך, נסעה ברחוב איבן גבירול בתל אביב יפו בצומת עם רחוב פינקס (לכיוון צפון). התובעת נסעה בנתיב השמאלי, אשר סמוך לאי התנועה עליו עמדו הנתבעת ובנה. בנתיב האמצעי נסעה המשאית – בה פגעה התובעת – והנתיב הימני ביותר הוא נתיב תחבורה ציבורית. כאשר הגיעה התובעת סמוך לאי התנועה ולקראת הכניסה לצומת, התפרץ ילד כבן שלוש לכביש. או אז הסיטה התובעת את ההגה ימינה, על מנת להימנע מפגיעה בילד, ופגעה במשאית אשר נסעה בנתיב האמצעי, שכן זו לא הספיקה לעצור או לסטות בתגובה. עוד העידה התובעת, כי הנתבעת, אם הילד, אחזה בידה האחת אריזת נייר טואלט גדולה, ובידה השנייה אחזה בשקיות עם מצרכים אחרים. התובעת ציינה מפורשות בעדותה – כי הנתבעת לא אחזה בידו של הילד, והוא עמד על אי התנועה לצידה של הנתבעת (פרוטוקול מיום 18.06.2017 עמוד 1).