תא"מ 4281-09-13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פישמן ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 13.1.12 בשוהם בין כלי רכב נושא מספר רישוי 24-178-10 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 95-374-64 (להלן: "המשאית").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים.

מוקד הנזק ברכב התובע, כמשתקף מתמונות המקום (נ'2) תומך בגרסת התובעים. תלישת הפגוש הקדמי מעידה כי המשאית היא שניסתה להידחק משמאל לרכב התובע, וכי התאונה התרחשה לאחר שחלקה האחורי והרחב יותר של המשאית משך הפגוש החוצה, אגב ניסיון עקיפה של המשאית את רכב התובעת.

לא מצאתי סתירה מהותית בין גרסת התובע 2 (להלן: "התובע") בעדותו בפני ביהמ"ש לבין טופס ההודעה מטעמו. בתרשים ותאור התרחשות התאונה שצורף לטופס ההודעה מציין התובע: "היונאי היתה לקראת השתלבות בכיכר". תיאור זה אינו מנוגד לעדותו לפיה עצר לפני מעבר החציה בכיכר.

התרשמתי כי עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה בלתי עקבית. בראשית עדותו העיד הנתבע, כי עמד על קו מעבר החציה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 18). בהמשך העיד, שאינו זוכר אם עצר או לא עצר, ולאחר מכן אמר כי עצר על מעבר החציה עצמו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4-5). גרסתו השלישית והאחרונה של הנתבע, לפיה עצר על מעבר החציה אינה מסתברת. כך או אחרת, הנתבע העיד, כי תמונות המקום (נ'2) משקפות נכוחה את מצב כלי הרכב בעת התאונה (עמ' 3, שורות 19-20 ובהמשך שורה 24). תמונות מקום אלה תומכות דווקא בעדות התובע, לפיה רכב התובע עצר לפני מעבר החציה. על פי תמונות אלה אכן המשאית עומדת על מעבר החציה וחוסמת אותו וזהו, כאמור, מצג בלתי סביר.

לפיכך התרשמתי כי הנתבע נושא באחריות לתאונה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לייחס אשם תורם לתובע בגין הנזק לחזית שמאל של רכב התובע, שנגרם כתוצאה מפגיעת המשאית ברכב התובע.

הנזק לחזית ולחזית ימין של רכב התובע נגרם כתוצאה מהתנגשות רכב התובע בעמוד אגב הניסיון להשתחרר מהמשאית כתוצאה מהתאונה. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק האחריות בין הנהגים המעורבים בגין ארוע זה, באופן בו יישא הנתבע באחריות בשיעור של 80% ואילו התובע יישא באחריות בשיעור של 20%. הפגיעה בעמוד הינה תוצאה ישירה של התאונה, ונגרמה אגב ניסיון השתחררות של שני הרכבים המעורבים, ובעקבות זאת הידרדרות רכב התובע אחרי התאונה למרחק של כ-2-2.5 מטרים (עמ' 3, שורות 11-12). מצאתי כי הנתבע הינו נושא בעיקר האחריות בגין ארוע זה. עם זאת, גם לתובע תרומה להתרחשותו. יתכן כי לו היה פועל אחרת, היה בידו למנוע ההתנגשות, או לכל הפחות לצמצם הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעים סך של 6,820 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 3.4.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.