תא"מ 42795-01-15

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 15-349-54 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 92-610-51 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לקרות התאונה תוטל על נהגת רכב הנתבעת כאשר לנהגת רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

נהגת רכב התובעת העידה כי התאונה התרחשה בצומת הרחובות ישעיהו ויאיר הגלעדי בחולון, בנסיבות שנהגת רכב הנתבעת לא נתנה לרכב התובעת זכות קדימה בניגוד לתמרור האט ותן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתה של נהגת רכב הנתבעת. לעומתה, נהגת רכב הנתבעת העידה כי התאונה התרחשה שלא בצומת, אלא כאשר רכב התובעת עוקף את רכב הנתבעת מימין ותוך כדי כך פוגע בדופן ימינית קדמית ברכב הנתבעת.

במילים אחרות, כל אחת מנהגות הרכבים המעורבים בתאונה, טוענות לנסיבות שונות בעלות מיקום שונה בתוך הרחוב.