הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מרצ'בסקי ואח'

בפני תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 19.7.2015, בה מעורב רכב הנתבעות. 

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו.

לגרסת נהג רכב התובעת, בעת שרכב התובעת הוסע בנתיב הימני, רכב הנתבעות שהוסע בנתיב השמאלי, זיגזג בין נתיבי הנסיעה, רכב התובעת האיץ כדי לחמוק מרכב הנתבעות, אולם רכב הנתבעות איבד שליטה, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו בחלקו השמאלי אחורי עם החלק הקדמי ימני של רכב הנתבעות.

מנגד לגרסת נהגת רכב הנתבעות (נתבעת 1) רכב הנתבעות הוסע בנתיב השמאלי ורכב התובעת שהוסע בנתיב הימני סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעות ולפניו. על מנת להתחמק מפגיעה ברכב התובעת בשל מהירות נסיעת רכב הנתבעות וקיר הפרדה משמאל, החלה נהגת רכב הנתבעות לבלום ובסטייה לנתיב הימני, אלא שרכב התובעת חזר לנתיב הימני וכך ארעה התאונה.

כתוצאה מהתנגשות כלי הרכב בתאונה, אין מחלוקת כי רכב התובעת איבד שליטה, הסתחרר, פגע בדופן שמאל של רכב הנתבעות ולבסוף הגיע לתעלה בצד הכביש.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, ובחנתי את הראיות ובכלל זה את טפסי ההודעה וגרסת נהגת רכב הנתבעות במשטרה, את מוקדי הנזק, תמונות הנזק בכלי הרכב ותמונות זירת התאונה. על יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהג רכב התובעת - 65%. נהגת רכב הנתבעות -35%.

ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב הנתבעות לכך שרכב התובעת שהוסע בנתיב הימני כשהוא מקדים את רכב הנתבעות, סטה עם חלקו הקדמי לנתיב השמאלי בו הוסע רכב הנתבעות לפני רכב הנתבעות, וכי נהגת רכב הנתבעות, החלה לבלום וסטתה לנתיב הימני ופגעה, אגב כך, ברכב התובעת. גרסת נהגת רכב הנתבעות סטיית רכב התובעת מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו הוסע רכב הנתבעות, הייתה אחידה בעדותה ובגרסה שנמסרה בטופס ההודעה, במשטרה ובתרשים מהלך התאונה שצורף לטופס ההודעה והיא נתמכת במוקד הנזק האחורי ברכב התובעת.

אמנם עדותה של נהגת רכב הנתבעות לסטיית רכב הנתבעות, אגב בלימה, לנתיב הימני בעקבות סטיית רכב התובעת לנתיבה אינה נזכרת בטופס ההודעה ובגרסה שנמסרה על ידי נהגת רכב הנתבעות ביום התאונה במשטרה, אולם עדות זו נתמכת בסימני הבלימה הנראים בכביש (מהנתיב השמאלי לימני ולשול מימין) בתמונות זירת התאונה (נ/3).

מנגד, גרסת נהג רכב התובעת לכך שרכב התובעת הוסע בנתיב הימני ולא סטה, לא הייתה משכנעת. נהג רכב התובעת העיד שנסע במהירות של 90-100 קמ"ש ולמראה רכב הנתבעות עובר מנתיב לנתיב מאחוריו האיץ את מהירות נסיעתו. האצת רכב התובעת, על פי עדות נהג רכב התובעת, אינה מסתברת עם עצם התרחשות תאונה. סביר יותר שנהג רכב התובעת, למראה רכב הנתבעות, לגרסתו, עובר בין נתיבים, יסטה לשולי הימני בניסיון למנוע התאונה, ולא יאיץ את מהירות נסיעתו מעבר למהירות הגבוהה בה נסע. בניסיון להסביר מדוע לא סטה לשול הימני זאת, טען נהג רכב התובעת בעדותו כי השול היה צר, ודבריו נסתרו בתמונות זירת התאונה. בנוסף, קיים קושי להסתמך על עדותו של נהג רכב התובעת לכך שרכב התובעת לא סטה מהנתיב הימני, עת שבחקירתו הנגדית וכן בחקירתו החוזרת אישר נהג רכב התובעת את גרסת נהגת רכב הנתבעות לפיה רכב התובעת סטה שמאלה (עמ' 2 שו' 23-25, עמ' 3 שו' 17-19) ובאותה נשימה טען שלא סטה לשמאל (עמ' 3 שו' 7, 18-19, עמ' 2 שו' 14-13).

מוקדי הנזק בכלי הרכב מסתברים יותר עם סטיית רכב התובעת לנתיב השמאלי בו הוסע רכב הנתבעות ולפניו. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק במוקד האחורי בצד שמאל אחורי, כאשר כנף שמאלית, גלגל שמאלי אחורי, פנס שמאלי ומגן מצד שמאל ניזוקו ובתמונות הרכב נראים סימני פגיעה בחלק האחורי שמאלי של הרכב וקריעת הפח בכנף שמאלי אחורי. ברכב הנתבעות, על פי תמונות הנזק נראים סימני פגיעת פח בעוצמה בחזית מצד ימין. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב (צד שמאל אחורי ברכב התובעת, ופגוש קדמי מצד ימין ברכב הנתבעות) בשילוב העובדה עליה אין חולק כי רכב התובעת הסתובב בעקבות התאונה ופגע עם חלקו הקדמי שמאלי (על פי חוות דעת השמאי ותמונות הנזק) בדופן שמאלי של רכב הנתבעות, תומך במסקנה כי רכב התובעת היה בהטיה שמאלה ובגרסת נהגת רכב הנתבעות. אילו רכב התובעת לא סטה מהנתיב הימני בו הוא הוסע ורכב הנתבעות פגע בו מאחור לאחר שסטה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני, כגרסת נהג רכב התובעת, סביר יותר היה שרכב התובעת היה נהדף קדימה ולימין ולא לשמאל, מסתובב ופוגע ברכב הנתבעות בדופן שמאל כפי שאירע.

בנסיבות אלה מירב האחריות מוטלת על נהג רכב התובעת, בשיעור שקבעתי.

ואולם, לנהגת רכב הנתבעות, אף היא, אחריות לתאונה. נהגת רכב הנתבעות העידה כי היא נוסעת במהירות גבוהה. היא אינה מצליחה לבלום, ותוך תהליך הבלימה סוטה לנתיב הימני בטרם השלים רכב התובעת את המעבר לנתיב נסיעתה. נהגת רכב הנתבעות אישרה בעדותה כי אלמלא מעברה לנתיב הימני הייתה נמנעת התאונה. מהירות נסיעת רכב הנתבעות, שלא אפשרה בלימה תומכים במסקנה כי נהגת רכב הנתבעות לא התאימה את מהירות נסיעתה לתנאי הדרך והחלטתה של נהגת רכב הנתבעות לסטות ימינה תרמו להתרחשות התאונה, שראשיתה בסטיית רכב התובעת, ומכאן אחריות נהגת רכב הנתבעות בשיעור שקבעתי.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות 1-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,868 ₪ בתוספת הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העד מטעם התובע כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעות מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.