תא"מ 42672-04-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מולאי ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.7.2013 בצומת וושינגטון על כביש 41. התובעת טוענת לזכותה לשיפוי בגין פיצוי מבוטחה על נזקים בסך כולל של 16,394 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק כי רכב התובעת, נהוג בידי נהגת התובעת, היה בנתיב האמצעי מתוך 3 נתיבים, שהוא השמאלי משני הנתיבים המיועדים לנסיעה ישר לכיוון גדרה, ואילו משאית הנתבעים, נהוגה בידי הנתבע 1, היתה בנתיב השמאלי, המיועד לפניה שמאלה לכיוון ישובי גדרות. אין גם חולק, כי תוצאת התאונה היא כי חלקו הקדמי-שמאלי של רכב התובעת נמעך תחת הגלגל הקדמי-ימני של המשאית, סמוך לקו הכניסה לצומת.

4.נהגת התובעת טוענת, כי הנתבע 1 הסיט את גלגל המשאית ימינה והחל לנוע לעברה, ימינה, ואילו הנתבע 1 טוען, כי התחיל בנסיעה כדרכו, ישר על מנת לפנות שמאלה, כשרכב התובעת סטה מנתיב נסיעתו, אולי מתוך כוונה לפנות שמאלה מהנתיב האמצעי, אל נתיב נסיעת המשאית.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ומיקום הפגיעות בו, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, לא מצאתי כי אוכל להעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת הנתבע 1, ולמעשה, במידה מסוימת גרסת הנתבע 1 אף עדיפה בעיני.

6.שתי הגרסאות – אפשריות הן; גרסת נהגת התובעת דורשת לייחס לנתבע 1 נהיגה חריגה, שלא הוצע לה הסבר כלשהו, שכן לא מצאנו שמשאית (שאינה גוררת עגלה, ולא נטען אחרת בפני) תידרש לפנות ימינה קודם ביצוע פניה שמאלה בצומת שאינה צומת קטנה במיוחד; מאידך, גרסת הנתבע 1 מייחסת לנהגת התובעת לא יותר מאשר נהיגה פזיזה, אשר הוצע לה מניע, של ניסיון לעקוף פקק צפוי בהמשך הדרך, וניסיון לעקוף תור של מכוניות שהשתרך לו בנתיב השמאלי; בנוסף, גרסת נהגת התובעת גם מחייבת להניח עמידה צמודה למדי של שני כלי הרכב כנקודת מוצא, ואף לכך לא הוצע כל הסבר, והדבר אף לא נטען על ידי נהגת התובעת, בשעת התיאור הראשוני של הארוע; ולאחרונה – נהגת התובעת הודתה בבית המשפט, כי בזמן אמת הודתה באחריותה לתאונה (אמנם, לדבריה ההודאה נבעה מהלחץ הגדול בו היתה, לרבות בשל חזותו והתנהגותו המפחידות של הנתבע 1, אשר גם בבית המשפט העיד בקול רם מהנדרש ובאינטונציות שנקל לדמיינן כמאיימות במצב של כעס אחרי תאונה, אולם הייתי מצפה לשמוע טענה זו מבעוד מועד, ולא רק בחקירה נגדית).

7.שקלתי, אם אין מקום לייחס רשלנות תורמת לנתבע 1, במיוחד מקום בו העיד בלהט, כי אין לו "שטח מת" בכביש בצד ימין-קדמי של משאיתו, ועל כן היה עליו לבדוק גם התנהגות לא נאותה של כלי רכב בסביבתו, ולהיות ער לתנועת רכב התובעת לעברו, אולם איני סבור שרשלנות תורמת בשיעור נמוך יכולה לשמש כשלעצמה עילת תביעה מקום בו הנהג הניזוק הוא האחראי העיקרי להתרחשות התאונה.

8.לאור האמור, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 1,934 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.