תא"מ 42558-01-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אל מחמדי ואח'

1.התובעת הגישה תביעת תחלוף כנגד הנתבעים. לטענתה, ביום 17/7/12 הגיעה הנהגת ברכב התובעת לכיכר המרכזית באילת ולפתע הגיח נהג משאית מאחור ופגע ברכבה בחוזקה בצידו השמאלי אחורי של הרכב תוך שהוא דוחף את הרכב וגורם לו לנזקים לכל אורך צידו השמאלי.

2.בכתב הגנתם טענו הנתבעים, כי אירוע התאונה התרחש ביום 17/7/12 בכיכר תנועה, עת נסע רכב הנתבעים בכיכר ולפתע הגיח רכב התובעת והתפרץ לתוך הכיכר הלא פנוי ומבלי ליתן זכות קדימה פגע ברכב הנתבעים לרבות בנגרר והסב לו נזקים. כן טענו הנתבעים כי נזקי התובעת מופרכים ומופרזים.

3.התובעת הציגה דו"ח חוקר מטעמה, וכן את עדויות הצדדים מתיק המשטרה, שנסגר מחוסר עניין לציבור וללא כתב אישום.

דיון והכרעה

4.לאחר שמיעת עדויות הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסת הנתבעים ועדותו של נהג הנתבעים שהיתה עדות מאולצת, רצופה בסתירות ובלתי מהימנה. בעדותו לא ידע הוא להסביר את אופן התרחשות התאונה, והסבריו היו רצופים סתירות פנימיות ולא עלו בקנה אחד עם הגיון הדברים והשכל הישר, כפי שיובהר להלן.

5.נהגת רכב התובעת העידה בפניי כי נסעה בנתיב הימני והאטה את רכבה לפני הכניסה לכיכר כאשר לפתע הרגישה במכה ונדחפה בלא שרכב הנתבעים עוצר אלא לאחר שאחרים סימנו לו לעצור. לטענתה, המשאית הגיעה משמאלה בכביש בו שני נתיבי נסיעה. למחרת ניגשה היא למשטרה ודיווחה על התאונה. עדותה בפני נמצאה כעדות אמינה ומהימנה, אשר תאמה את מוקדי הנזק ברכבים ואת האמור בעדותה במשטרה בסמוך לאחר התאונה. לעומתה, טען נהג הנתבעים, כי הגיע לכיכר מנתיב ימני בכביש בעל שני נתיבים אשר בכיכר הופך לנתיב אחד, ונכנס לכיכר מאמצע הנתיב, ואז קרתה התאונה. אולם, בחקירתו הנגדית התברר, כי המדובר בכביש בעל שני נתיבים. לטענתו, רכב התובעת לא הגיע מאחוריו אלא מנתיב התמזגות מימין שכן לשיטתו אין זה אפשרי להיכנס לכביש מימין המשאית בה נהג אלא בדרך זו. חוקר התאונות מטעם התובעת ציין בחוות דעתו כי רוחב הכביש במעגל התנועה מאפשר כניסה למעגל התנועה בשני נתיבים ללא הפרעה, ואף תמונות שצורפו לחוות דעתו מאששות טענה עובדתית זו.

6.מכאן עולה, כי הכניסה לכיכר היא משני נתיבים מקבילים, וכי בעוד שרכב התובעת מגיע לכיכר מן הנתיב הימני, הרי שגרסתו של נהג הנתבעים נסתרת מניה וביה, שהרי מחד טוען הוא כי נכנס לכיכר מאמצע הנתיב, ומאידך, מציין בחקירתו בפניי כי היה הוא בנתיב הימני. אכן, כפי טענתו הוא, אין כל אפשרות כי רכב התובעת יחדור לנתיב הימני אם המשאית בה נהג היתה באותה עת בנתיב זה, ואפשרות זו קיימת אך ורק אם הגיע הוא מהנתיב השמאלי ואזי סטה ימינה לאמצע הנתיב בכניסה לכיכר בכדי שיוכל הוא לבצע את הפניה הרחבה שמאלה בכיכר כנדרש למשאית ארוכה ורחבה למדי. רק אז מתרחשת לה הפגיעה ברכב התובעת. אף טענתו לקיומו של נתיב התמזגות הינה טענה שיש בה הרחבת חזית, שכן זו לא נטענה עד כה ואף אין לה כל תימוכין מטעם מי מהצדדים, מדו"ח החוקר או מחקירת המשטרה, ונראה כי אכן נהג הנתבעים לא יכול היה להבחין ברכב התובעת בצידו הימני שהינו "שטח מת", כטענתו, שלא מאפשר לו להבחין בנעשה באזור זה מהמשאית.

7.אשר על כן, משרכב הנתבעים נכנס לכיכר מאמצע הנתיב וסטה ימינה, הרי שהתרשל הוא בנהיגתו, שכן היה עליו לנסוע אך ורק בנתיב הימני, בהיותו משאית המחויבת לנהוג כך, ואזי להיכנס למעגל התנועה מנתיב ימני ולא מאמצע הנתיב תוך יצירת סיכון תחבורתי לנוהגים בכביש ולנכנסים לכיכר מהנתיב המקביל. די בכך כי זה הודה כי נכנס למעגל התנועה מאמצע הנתיב, דהיינו מבין שני נתיבים שעל הכביש, או אף אם לפי גרסתו מנתיב ימני לאמצע הנתיב, כדי לקבוע כי זה נהג שלא כדין ולהטיל עליו את האחריות לקרות התאונה, וביתר שאת אם זה חדר למעגל התנועה מנתיב שמאלי כפי טענת התובעת, שאז סטיתו ימינה הביאה לכניסה לנתיב הימני של רכב התובעת וגרימת הנזק לרכב. בכל מקרה, ברור כי רכב הנתבעים סטה מנתיב נסיעתו וגרם בכך לפגיעה ברכב התובעת שנסעה בנתיבה ואין כל ראיה כי זו סטתה ממנו.

מסקנה