תא"מ 42524-04-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' פרימור ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.11.2011, בין כלי רכב, מ"ר 89-786-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 21-462-64 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה, והנתבעת 2 אף שילמה לתובעת סך של 6,133 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, מסכום הכולל שהועמד על ידי השמאי מטעם התובעת על 6,676 ₪ לא כולל שכ"ט השמאי על סך 250 ₪.

הסכום השנוי במחלוקת הוא בגין ערך המשוערך של רכב התובעת. בעוד ששמאי התובעת קבע כי ערכו המשוערך של רכב התובעת הוא 61,812 ₪, בין היתר, לאחר הפחתת בעלות קודמת ליסינג תפעולי בשיעור 12%, הנתבעים הפחיתו בגין בעלות קודמת ליסינג תפעולי ממשרד הביטחון שיעור של 35%.

3.נערך לפניי דיון שבו נחקרו בשאלה בודדת אחת נהגת רכב התובעת והשמאי מטעם התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותם של העדים במהלך חקירתם בבית המשפט תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שב"כ הצדדים נתנו את הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי רכב התובעת הוא רכב ליסינג תפעולי שנמסר למשרד הביטחון לצורכי שימושו.