תא"מ 42513-10-13 סלקום ישראל בע"מ נ' זייד

עסקינן בתביעה על סכום קצוב בסך של 2,170 ₪ שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בגין חובו של הנתבע לתובעת עבור שירותים שרכש ממנה לחמישה מנויים אשר כללו רכישת ציוד וחיבור לרשת שלה.

הנתבע הגיש התנגדות לתביעה ובה טען טענת הגנה אחת ויחידה. לטענתו, בהתאם להסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים הוא פטור מתשלום כל סכום עבור שני הראוטרים (נתבים) שסופקו לו על ידי התובעת, שכן עפ"י המוסכם שני אלה אמורים להיות בחינם.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו המצהירה מטעם התובעת והנתבע בעצמו, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב וכן מסמכים נוספים מטעם הנתבע (בהתאם להיתר שניתן לו על ידי בית המשפט).

בתמצית הדברים אציין, כי תביעת התובעת מתייחסת למכלול חיובים הקשורים באספקת שירותים, כגון חיבור לרשת התובעת, וכן חיובים הקשורים באספקת ציוד, כגון כרטיסי סים ושני ראוטרים. חיובים אלה נסמכים על החשבונות שצורפו לתצהיר שהוגש מטעם התובעת.

ויובהר, התובעת לא הציגה עותק מההסכם אשר נחתם עם הנתבע בטענה כי ההסכם אבד, ותחת זאת הסתפקה בהגשת נוסח זהה של ההסכם המקובל אצלה.

מסיכומי הצדדים ניכר כי המחלוקת ביניהם עומדת על שני נושאים עיקריים: האחד, נסב על החיובים בגין שני הראוטרים; והשני, בגין גובה החיוב הכולל.

אפתח את הדיון בנושא הראשון, שמתייחס כאמור לחיוב בגין הראוטרים.

מתברר כי לאחר הגשת התביעה דנן ועוד לפני הגשת ההתנגדות, הנתבע הגיש תביעה נפרדת לבית המשפט לתביעות קטנות ובה עתר לחייב את התובעת (כאן) לשלם לו סך של 2,000 ₪ בגין החיובים אשר הוטלו עליו בגין הראוטרים. הנתבע טען שם, כפי שטען בפניי, כי התובעת הייתה אמורה לספק לו את המכשירים הנ"ל בחינם.

התובעת (כאן) הגישה כתב הגנה לבית המשפט לתביעות קטנות ובו הכחישה את טענות הנתבע (כאן).