תא"מ 42457-12-13 ישיר - איי.די.אי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טווילי

1.תביעה בסך 4,886 ₪ לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע 2 בתאונה מיום 23.5.13, עפ"י חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

התובעים טוענים כי ביום 23.5.13 עת נסעה נהגת רכב התובע, הגב' רויטל יוספי, אשר העידה בפני, בשד' ירושלים לכיוון מונטיפיורי באשקלון, הבחינה הנהגת בסמוך למעבר חציה שהיה במקום, כ- 100 מ' לפניה, בחתול החוצה את הכביש . על מנת שלא לפגוע בחתול, עצרה הנהגת את רכבה אולם לפתע הגיח מאחוריה רכב הנהוג ע"י הנתבע, אשר נסע מאחוריה ולא שמר מרחק מספק, ופגע ברכב הנהוג על ידה בחלקו האחורי.

בכתב ההגנה מעלה הנתבע טענה לא ברורה ולפיה אף כי בדרך כלל ידוע כי הפוגע ברכב מאחור תמיד אשם, מקרה זה יוצא מן הכלל שכן בכתב התביעה לא צוין כי הנהגת היא זו שנהגה ברכב ובכך יש כדי להוות אשם תורם.

עוד טוען הנתבע כי לאחר התאונה שאל את הנהגת לשלומה ולשלום ילדיה שהיו ברכבה וזו השיבה לו כי הכל בסדר וכי לא ידאג שכן גם אין כל מכה ברכב. הנתבע טוען כנגד גובה הנזק, ולגרסתו הרכב כולו ספוג חבטות ושריטות ופגעי צבע הקיימים בו עוד לפני התאונה כך שלא ניתן ללמוד דבר מדוח השמאי שצורף. לעמדת הנתבע סך כל התיקונים הנדרשים עומד על 1,500 ₪.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ובמכלול הראיות והעדויות שבאו בפני, לרבות נוכח הימנעותו של הנתבע מהבאת כל ראיה לתמיכה בטענותיו, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

נהגת רכב התובע 2 העידה בפני בעדות ברורה ופשוטה באשר לנסיבות התאונה, לא עולה מעדותה כל ניסיון להאדרת נזקיה, עדותה היתה עניינית ביותר ומצאתי לתת בה אמון מלא.

יתרה מכך, מעדותו של הנתבע בעצמו נלמדת אחריותו הברורה והמוחלטת לאירוע התאונה, כפי שאף הודה לכל אורך עדותו בפני. הנתבע מאשר את עדות הגב' יוספי בדבר קיומו של מעבר חציה במקום, עדותה בדבר מהירות נסיעתה האיטית לנוכח קיומה של שיירת מכוניות בכביש לא נסתרה והיא לא נחקרה בנקודה זו. המסקנה המתבקשת אפוא הינה כי הנתבע נהג באופן שאינו הולם את התנועה הקיימת ואת תנאי הדרך, לא שמר מרחק מספק מרכב התובע 2, ואף כי היה עליו לצפות אפשרות בלימה של הרכב שלפניו, למצער לנוכח קיומו של מעבר חציה במקום, לא נהג בזהירות המספקת וגרם להתרחשות התאונה.

לא מצאתי לתת אמון בעדות הנתבע, לרבות בנוגע לסיבת עצירת הגב' יוספי את רכבה, ולמעשה מדובר בעדות כבושה שכן אין לדברים זכר במסגרת עדותו הראשית שנמסרה במסגרת כתב ההגנה. מכל מקום, ממילא לא מצאתי חשיבות לסיבת העצירה לנוכח חובתו הברורה של הנתבע לשמירת מרחק, כנגד כל מצב של עצירה לנוכח קיומו של מעבר חציה במקום, ולאור מכלול הראיות מהן אין עולה כי המדובר בבלימת פתע חדה.

הנתבע אף לא ציין את האפיזודה שארעה עם התובע 2 לאחר התאונה, ורק לאחר שהעיד על כך התובע 2 מיוזמתו, מסר גרסה נגדית ולפיה בעת שאמנם הגיע לביתו של התובע 2 ללא התראה מראש, היה זה התובע 2 אשר הרים את ידו.

בנסיבות אלה, לא מצאתי לתת אמון גם בגרסה זו.

3.למעשה, מתמקדות טענות הנתבע בשאלת הנזק.