תא"מ 42424-12-14 אבראהים נ' כל הקסם שירותים ואחזקות לישראל בע"מ ואח'

בפניי בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף, מחמת קיום מעשה בי-דין וכן היות התביעה קנטרנית.

המדובר בתביעה נזיקית בסך 64,000 ₪ בעילת לשון הרע/רשלנות, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בגין פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכי גביה נגדו שלא כדין ואשר, לטענתו, פגעו בשמו הטוב וגרמו לו נזקים שונים.

הנתבעות מבקשות לסלק את התביעה על הסף, בהסתמך על הטיעונים הבאים: טענת מעשה בית דין והיותה של התביעה קנטרנית וטורדנית: נטען כי התובע ואשתו רכשו ציוד תקשורת מהנתבעת מס' 2 כאשר הנתבעת מס' 1 הינה נמחית עפ"י דין של חבויות התובע ואשתו כלפי נתבעת 2; עקב מחלוקת כספית הגישה הנתבעת מס' נגד התובע בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהוצל"פ (תיק מס' 20-12951-12-1); התובע התגונן והתיק הועבר לבימ"ש השלום בעכו (ת"ת 58750-11-12, להלן: "ההליך הקודם"); לאחר מו"מ בין הצדדים, נדחתה התביעה בהסכמה. לפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 300 ₪, משיקולי חסכון בהוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול המשפט.

הנתבעות מכחישות את טענת התובע כי לאחר העברת התביעה לפסים של תביעה רגילה, פנה ב"כ התובע לב"כ הנתבעות וביקש כי תסכים לביטול העיקולים שהוטלו על התובע שלא כדין אך היא סירבה; מיום שהתובע היה מיוצג ובחר לחתום על הסכם הפשרה אין לו להלין אלא על עצמו. מעת שניתן פסק דין בהליך הקודם, בו נדחתה התביעה, לא ניתן לשוב ולהתדיין בתביעה שנדונה והוכרעה בעבר. ככל שהתובע לא היה מרוצה מהחלטת הערכאה השיפוטית שדנה בעניינו בהליך הקודם, היה עליו להגיש ערעור על פסק הדין לביהמ"ש המוסמך, וכל זאת תוך סד הזמנים הקבוע בדין; כאשר מדובר באותם צדדים או חליפיהם בעילה שנדונה והוכרעה בעבר, מדובר במעשה בית דין.

התובע מבקש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף. לטענתו, כל טענות הנתבעות בכל הקשור לעילת התביעה בהליך הקודם נדחו עם דחיית התביעה בפסק הדין מיום 11.2.13; בהליך הקודם העלו הנתבעות טענות נגד התובע שעניינן הפרת התחייבות של האחרון ואי תשלום חוב; כמפורט בתביעה הנוכחית, התובע מעולם לא התקשר עם הנתבעות בהסכם לרכישת מכשיר כלשהו, ועל כן, שכר את שירותי עו"ד להגשת התנגדות לתובענה, והיא הועברה לביהמ"ש, ולאחר דין ודברים נדחתה בהסכמה; בין הצדדים התנהל מו"מ בהליך הקודם, אשר במסגרתו הוכנה טיוטה של הסכם פשרה ע"י ב"כ הנתבעות. התובע לא הסכים לנוסח הטיוטה, וביקש למחוק חלקים מהנוסח המקורי, ובסופו של יום הוגש לביהמ"ש הסכם פשרה מוסכם (נספח ב' לתגובה). עולה מנספחים א'-ב', כי הנתבעות ביקשו לחסום את דרכו של התובע בהליך הקודם באמצעות החתמתו על מסמך הטיוטה המקורי, אולם התובע שמר על כל טענותיו ותיקן בהסכמה את נוסח סעיף 1 לטיוטה המקורית, ובסופו של דבר, ההסכם המתוקן קיבל תוקף של פסק דין, והתביעה בהליך הקודם נדחתה, על כל המשתמע מכך; הנתבעות בבקשתן, חוזרות על טענות כפי שהועלו בהליך הקודם, טענות אשר נדחו עם דחיית התביעה, ואין להן כל מקום בהליך עסקינן.

התובע מוסיף וטוען כי יתר טענות הנתבעות בבקשתן, המתארות את דרך פעולת ב"כ והתנהלות ב"כ התובע, הינן טענות הראויות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום לקבוע מסמרות בעניין זה במסגרת בקשה מוקדמת זו.