תא"מ 42365-01-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' בן שטרית

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 23.9.2013 ליד כפר טרומן. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 24,590 ₪, בגין שווי רכב (לאחר שהוכרז אבדן מוחלט) ושכר שמאי.

2. אין חולק, כי מדובר בתאונת שרשרת, בה מעורבים 3 כלי רכב שנפגעו, וככל הנראה כלי רכב רביעי, קדמי לכל אלה, שלא נפגע. רכב הנתבע היה האחורי בשרשרת, ורכב התובעת היה לפניו. הליך נפרד מתנהל לבירור נזקי הרכב שהיה לפני רכב התובעת (ואשר ייקרא לשם הדיון "הרכב הקדמי", למרות שלפניו היה כלי רכב נוסף).

3.המחלוקת בין הצדדים, אפוא, היא בעיקר בשאלה אם רכב התובעת נהדף על ידי רכב הנתבע אל הרכב הקדמי, או שמא פגע בו רק לאחר שזה פגע ברכב הקדמי. בנוסף, הנתבע טוען שהנזקים הנתבעים – גם במוקד האחורי – מוגזמים.

4.נהגת הרכב הקדמי טוענת, כי הופתעה ע"י הרכב שלפניה, ששינה באחת את כיוון נסיעתו, ועל כן בלמה, בהצלחה, אלא שאז נפגעה מאחור, והתברר כי שני כלי רכב מעורבים מצויים מאחוריה. היא לא ידעה לתאר אם חשה במכה אחת או בשתים, ולא יכלה לשפוך אור על השאלה העיקרית שבמחלוקת.

5.נהג רכב התובע טוען, כי הופתע ע"י הרכב שלפני הרכב הקדמי, ששינה באחת את כיוון נסיעתו, וכי ניסה לבלום, אלא שפגע ברכב הקדמי ואף נפגע בעצמו מרכב הנתבע. אף הוא, בהגינותו, לא ידע לספר בוודאות, אם נפגע ונהדף, או שמא פגע ראשון הוא ברכב הקדמי.

6.הנתבע טוען כי היה ער להתרחשויות שלפניו ובלם, וכמעט הספיק לעצור בלא פגיעה, אלא שנגע קלות ברכב שלפניו. הוא שלל את האפשרות שהדף את רכב התובעת אל הרכב הקדמי, ואף טען כי הנזקים במוקד האחורי מופרזים. אין חולק, כי בגרסאותיו המוקדמות (כולל בכתב ההגנה שהגיש) לא טען כי פגע ברכב התובעת לאחר שזה כבר פגע ברכב הקדמי. חרף זאת התעקש, כי בפועל אכן זיהה פגיעה בין כלי הרכב שלפניו, לפני שהוא עצמו הצטרף אליהם.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני סבור שאין מנוס אלא להגיע למסקנה, שהנתבע אחראי לנזקי המוקד האחורי ברכב התובעת בלבד, אולם כי הוא אחראי לכולם.

8.הטעם למסקנה זו הוא, מחד גיסא, כי עניין ההדיפה לא הוכח, בהעדר ראיה פוזיטיבית כלשהי (אמנם, חלוקת הנזק למוקד אחורי וקדמי בחוות-דעת השמאי מהווה אינדיקציה מסוימת לאפשרות של הדיפה, שכן הנזק מאחור חמור בהרבה מזה שמלפנים, אולם בכך לבד אין משום ראיה ניצחת, שכן אין זה מן הנמנע שהפגיעה מאחור היתה חזקה יותר מזו שלפנים, ובכל זאת באה אחריה); ומאידך גיסא, כי לא ניתן לקבל את גרסתו המאוחרת של הנתבע, לעניין היות הפגיעה חלשה, ככזו היכולה לגבור על חוות-דעת השמאי שבדק את הרכב, בהינתן שהרכב הוצא מכלל פעולה סמוך לאחר התאונה.

9.לשון אחרת, עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה בעיני, ועל כן אינה יכולה לגבור על ממצאי השמאי, אולם מנגד לא באה כל ראיה פוזיטיבית, ועל כן לעניין המוקד הקדמי לא הועבר אליו נטל השכנוע, ולכן אין חוסר מהימנות גרסתו, כשלעצמה, יכולה לסייע לתובעת.