תא"מ 42350-11-14

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.07.2012, בין כלי רכב, מ"ר 70-060-65 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 76-348-71 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם הנתבעים שהיה ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה ואילו לנהגת רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.כל אחד מהצדדים טוען כי הרכב האחר נכנס לצומת במופע אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו.

התובעת טוענת כי נכנסה לצומת עם התחלפות האור ברמזור בכיוון נסיעתה מאדום לירוק, כך שטרם נכנסה לצומת, היא עמדה עם רכבה לפני הצומת לאור מופע אור אדום בכיוון נסיעתה.

לעומת זאת, עדי הנתבעים, נהג רכב הנתבעים והנוסע שישב עמו ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה, מעידים כי נכנסו לצומת במופע אור ירוק בכיוון נסיעתם בנסיעה רציפה, והופתעו על ידי רכב התובעת שנכנס לצומת משמאלם.