תא"מ 42326-05-14 בישיץ נ' דאון

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש הנובעים מתאונת דרכים שאירעה ביום 24.11.2013 (בכתב התביעה נכתב, בטעות, 24.11.2014). על עובדות היסוד של המקרה אין מחלוקת, ואלה הן:

• ביום התאונה, בסמוך לשעה 12:15, רכב התובע על קטנוע מסוג Joyride (להלן: "הקטנוע") ברחוב חיבת ציון ברמת גן.

• הנתבע נהג באותה עת ברכבו בכיוון התנועה הנגדי לכיוון שבו רכב התובע.

• בשל עיכוב בתנועה בנתיב שבו נהג הנתבע, החל הנתבע לבצע פניית פרסה, כך שהוא התכוון להיכנס לנתיב נסיעתו של התובע.

• אגב ביצוע הפנייה, התנגש הקטנוע ברכב הנתבע.

תיאור זה של האירועים אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, אולם הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

סוגיית האחריות לתאונה

האחריות לתאונה רובצת, רובה ככולה, על כתפי הנתבע. יש להעיר, כי עדותו של הנתבע הייתה לא קוהרנטית, הנתבע סתר בעדותו דברים שנכתבו בכתב ההגנה הנתמך בתצהיר מטעמו, ונראה היה בבירור כי הוא מנסה להתחמק מתשובות, ולהקטין את חלקו באירוע, או את אחריותו. על כן, ובהינתן הסתירה בין עדותו לפניי ובין האמור בכתב ההגנה, המהווה תצהיר עדות ראשית, אני מעדיף את עדות התובע, שהייתה קוהרנטית, ברורה וסדורה בכל מקום שבו יש אי-התאמה בין העדויות.

מכל מקום, מאחר שאין מחלוקת כי התובע נהג בנתיב נסיעתו, ללא סטייה ממנו וללא ניסיון לעבור ממנו, ולאור העובדה כי הנתבע הוא שביקש להשתלב בנתיב נסיעתו של התובע, אני קובע כי היה על הנתבע לוודא, בטרם החל בפניית הפרסה, כי נתיב הנסיעה פנוי, וכי הוא יכול להשלים את המהלך שהחל בו מבלי להפריע לזרימת התנועה. משלא עשה כן, אחראי הנתבע לתאונה ולתוצאותיה, בשיעור של 95%.

לצד האמור, אני סבור כי לתובע יש אשם תורם בשיעור של 5% לקרות האירוע, מאחר שהיה עליו לנהוג ביתר זהירות וקפידה, ולהיות ערני יותר לתנאי הדרך, לרבות כניסתו של הנתבע לנתיב הנסיעה שלו.

סוגיית הנזק