תא"מ 42315-09-14 אברמציק נ' בן נון ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכב התובע נפגע בעת שנסע מאחורי מחפרון, בו נהג הנתבע. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם המחפרון היה בנסיעה לאחור (כפי שטוען התובע) או בעמידה מלאה (כטענת הנתבע), וכפועל יוצא, מי אחראי לנזק שנגרם לרכב.

2. התובע טען כי החל לנסוע ברחוב אבן גבירול באלעד, בו בוצעו באותה עת עבודות, והמחפרון עמד מצד שמאל, כשאינו חוסם באופן מלא את נתיב הנסיעה, ונותר מרווח מספיק לנסיעה. לכן, המשיך בנסיעתו במהירות שאינה גבוהה, אך לפתע – כשהיה קרוב מאד אליו - החל המחפרון לנסוע לאחור, ולמרות ששמע את הצפצוף המלווה נסיעה כזו, לא הספיק לעצור אלא רק לצפור, ונפגע באזור החלון האחורי (שמאחורי הדלת האחורית מימין).

התובע הסביר כי ככל הנראה, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) כלל לא הרגיש בפגיעה, התפלא כי התובע לא הבחין בנסיעת המחפרון לאחור, התמקד בהסבר התובע כי בתחילת הנסיעה ברחוב לא היה המחפרון בנסיעה ולכן לא הושמע הצפצוף המתריע על כך, ולא הקשיב להמשך ההסבר.

3.הנתבע טען כי המחפרון היה בעמידה מלאה, כאשר עובדים עוסקים בפריקת אבנים מכף המחפרון, ולא ייתכן כי נסע לאחור.

4.לאחר הדיון הגיש התובע לתיק בית המשפט תמונה של המחפרון במקום התאונה, עליה סימן את הכף הבולטת בצידה האחורי-ימני, אשר להשערתו גרמה את הנזק הנקודתי באזור החלון האחורי ברכבו.

דיון והכרעה

5. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את הצדדים ואת העד מטעם הנתבע, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי גרסתו עדיפה, ולו במעט, על פני גרסת הנתבע, ואבאר.

ראשית, הנתבע טען כי לא היה קושי לנסוע מאחורי רכבו, ורכבים אחרים עברו במקום במהלך עמידתו, ומנגד תיאר את נסיעת התובע כמי ש"ניסה להידחף".

שנית, הנתבע טען כי דקה וחצי או שתיים לאחר התאונה, הזיז את המחפרון כדי להביא עוד אבנים, והתמקד (כפי ששיער התובע) באמירה הראשונית של התובע כי בעת שנכנס לרחוב, לא שמע את הצפצוף המלווה נסיעה לאחור, שכן באותה עת המחפרון היה בעצירה. הנתבע טען בחקירתו, במענה לשאלת בית המשפט, כי "אני בעמידה מוחלטת הוא ניסה להידחף, כל השיחה שהטרקטור שלי מלא באבנים" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 22-23 – ההדגשה שלי). בחקירתו הנגדית שונתה הגרסה של הנתבע, ונטען כי "אין סיבה לא להזיז את הטרקטור, עמדתי עוד דקה שיגמרו לפרוק את הטרקטור ואז הזזתי אותו. לדבר עם הבן אדם". (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 20-21 – ההדגשה שלי).

מכאן, כי השיחה בין התובע לנתבע התרחשה כאשר הטרקטור כבר אינו בכביש וחוסם את נתיב הנסיעה, ומתיישב עם טענת התובע כי המחפרון הוסע מעט לאחור ואז קדימה, ובסופו של דבר הועמד על המגרש שסמוך למדרכה, כפי שתיעד בתמונה שצילם במקום האירוע, שם שוחח עם הנתבע.

שלישית, עדות העד מטעם התובע ניתנה על ידי עובד שלו, שהיה נוכח במקום. במי שעבד, ועודנו עובד, אצל הנתבעת 2 עבור הנתבע, ועל כן יש בכך כדי להשפיע על משקל עדותו. העד, שלא היה נוכח בעת מתן עדות הנתבע, לא אישר את הטענה של הנתבע, כי המחפרון הוזז בטרם עזב התובע את המקום, ולדבריו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 13-17) במשך כל השיחה שבין התובע לנתבע, היה הטרקטור "באותו מקום על הכביש... הכף על המדרכה והטרטור על הכביש."

 בשל סתירה זו בין דברי הנתבע בחקירתו הנגדית לגרסה בחקירה הנגדית, והעובדה כי העד – שאינו בבחינת עד אובייקטיבי – תמך בגרסה הראשונית אך לא אישר את ההסבר המאוחר יותר שניתן רק במהלך החקירה, כאשר לא היה נוכח, הביאה לפגם של ממש באמינות הנתבע.

ב"כ הנתבע התעלמה בסיכומיה מהעובדה כי היה שינוי בגרסה של הנתבע כפי שהובאה בחקירתו הנגדית, לעניין מקום עמידת המחפרון בעת השיחה עם התובע, וטענה כי בזמן השיחה בין הנהגים, היה המחפרון על הכביש, וזאת בסתירה לגרסת התובע. מתברר כי גרסת התובע לא נסתרה כלל בעניין זה.

7.מאחר והעדפתי את גרסת התובע, ובנסיבות שתוארו, לפיהם נסעו כלי רכב נוספים מאחורי המחפרון בשעה שזה עמד, בידיעה וללא כל התננגדות מצד הנתבעים, לא מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו לאירוע התאונה.

8.הנזקים:

התובע הוכיח נזקים בגין עלות תיקון הרכב ותשלום שכר השמאי בסכום של 7,204 ₪. לא מצאתי כי יש מקום מעבר לכך, בנפרד מהוצאות המשפט, לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש וטרחה.