טראונר נ' גוזלן ואח'

רקע דיוני 

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 21.11.16, בהיעדר הגשת בקשת רשות להתגונן (להלן, בהתאמה: "הבקשה"; "פסק הדין"). הבקשה הוגשה ביום 14.3.17 לאחר שהמבקש הגיש בלשכת ההוצאה לפועל, ביום 20.2.17, בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר ניתן במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו, לשם אכיפת פסק הדין. לאחר שהתקיים ביום 28.2.17, דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, וניתנה החלטה המורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, בכפוף להפקדת סכום של 100,000 ₪ ותנאים נוספים, הוגשה הבקשה דנן. הבקשה הוגשה, כאמור, רק ביום 14.3.17, כחמישה עשר ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. אציין עוד, בפתח דבר, כי הבקשה לביטול פסק הדין הועברה לתגובת המשיב תוך 20 יום ממועד קבלתה. ביום 27.3.17, בטרם חלוף 20 הימים שנקצבו למשיב לשם מתן תגובה, הגיש המבקש בקשה לקביעת דיון דחוף בבקשה, בין היתר, משום שהמבקש שהינו תושב זר, אשר משפחתו ונכסיו כולם בצרפת, כך נטען, כלוא במדינת ישראל, בשל צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגדו (ראו סעיף 4 לבקשה לביטול פסק דין). בהחלטתי מיום 27.3.17 קבעתי דיון דחוף בבקשה, ביום 2.4.17, טרם חלוף 20 הימים שנקצבו למשיב לשם מתן תגובה. יוער, כי המבקש לא צירף לבקשה לביטול פסק הדין ואף לא לבקשה לקביעת דיון דחוף בעניינו, את פרוטוקול הדיון בלשכת ההוצאה לפועל וכן את החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, מיום 28.2.17, כמצופה וכמתחייב מבעל דין המבקש לקבל החלטה במעמד צד אחד. בפתח הדיון מיום 2.4.17, הודיעה באת כוח המשיב, כי תגובת המשיב טרם הוגשה, שכן המועד האחרון להגשתה, חל ביום 3.4.17, קרי, יום למחרת מועד הדיון שנקבע. באת כוח המשיב לא ידעה להסביר בדיון, מדוע המשיב נטל חירות לעצמו, ולא התייצב לדיון דחוף בבקשה, ללא מתן צידוק מתאים. כך או אחרת, בהחלטתי מיום 2.4.17, אפשרתי למשיב להגיש תגובה סדורה מטעמו עד ליום 3.4.17. המבקש מצדו הגיש תשובה לתגובה ביום 3.4.17. עתה הגיעה עת ההכרעה.

דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי, עיין היטב, בבקשה, בתגובתו המפורטת של המשיב, על כל נספחיה, בתשובת המבקש, בדו"ח בדיקה ראשונית מיום 27.3.17, אותו ערכה גב' טל חגג רוקח, מומחית לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון מיום 2.4.17, הנני סבורה, כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מיום 21.11.16, מתוקף שיקול דעתו הכללי של בית המשפט, בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסכום כולל של 25,000 ₪, ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי. להלן אציג את עיקרי נימוקיי לקביעה זו.

ראשית, בהתאם לסמכות הנתונה לי בתקנה 524 ובתקנה 528 סיפא לתקנות סד"א, ראיתי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד הגשתה בפועל (14.3.17). אכן, המבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, כיוון שטען בבקשתו, בעלמא וללא כל תימוכין, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. לאחר עיון בתגובת המשיב, על נספחיה, נקל לראות, כי לא כך הם פני הדברים. מקריאת תגובת המשיב, עולה בבירור, כי המבקש קיבל את כתב התביעה ביום 28.9.16 וכן את פסק הדין ביום 8.12.16 (יודגש, כי המצאת כתב התביעה ופסק הדין אל המבקש תועדו על ידי חוקר פרטי, מר לייעד עגמי, באמצעות סרטון וידאו וכן באמצעות תמונות, אשר תוכנם לא נסתר). נוכח העובדה שהעילה לביטול פסק דין בתיק זה איננה ביטול מתוקף חובת הצדק (ראו הנטען בסעיף 3 לתשובת המבקש), לא ברור מדוע לא התכבד המבקש והגיש בקשה מסודרת למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין, עת נהיר למבקש, כי הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור של שלושה חודשים ממועד קבלתו. עוד לא ברור, מדוע טען המבקש בסעיפים 3 ו-4 לתצהירו התומך בבקשה לביטול פסק הדין, כי רק ביום 15.2.17 נודע לו על קיומו של פסק הדין, תוך הסתרת המצב העובדתי לאשורו מעיני בית המשפט. יש לראות התנהלות זו של המבקש בחומרה רבה ולהוקיע אותה מכל וכל. יחד עם זאת, בשים לב לפרק זמן בן שלושה חודשים מאז התקבל פסק הדין אצל המבקש ועד למועד בו ביקש המבקש את ביטולו, לנוכח הטעות המשפטית של המבקש בפניה ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, חלף הגשת בקשה לביטול פסק הדין, ולאור העובדה שנטענה טענת זיוף ביחס לחתימת המבקש על כתב ערבות אישית, העומד בבסיס התביעה, דומתני, כי יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה. כידוע, טעמים מיוחדים שיירשמו, נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים, ובין היתר: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך (בענייננו, שילוב של התעלמות מדעת בהליך מצד המבקש וטעות משפטית בפנייה ללשכת ההוצאה לפועל), משך האיחור (מדובר באיחור בן שלושה חודשים, מתוכו פרק זמן בן כחודש בו ניהל המבקש הליך בלשכת ההוצאה לפועל, המחליש את אינטרס המשיב לסופיות הדיון); סיכוי ההגנה הלכאוריים של המבקש (התביעה מבוססת על כתב ערבות אישית אשר נטען, כי חתימת המבקש על גביו זויפה). נראה לי, על כן, כי ניתן לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני באי הגשת בקשה לביטול פסק הדין במועד, בחיוב המבקש בהוצאות לטובת המשיב.

שנית, כאמור לעיל, בענייננו, המבקש אינו מכחיש קבלת כתב התביעה לידיו והיעדר הגשת בקשת רשות להגן במועד. לפיכך, אין המדובר בביטול פסק הדין מתוקף חובת הצדק, אלא בביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט. או אז, על מבקש הביטול לנמק את הסיבה למחדל שבאי הגשת בקשת רשות להגן במועד, וכן להצביע על טענות הגנה טובות הראויות לבירור. הנימוק השני, שעניינו סיכויי הגנת מבקש הביטול, חשוב מן הראשון (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3), 431 (1983) (להלן:" פסק הדין אפל"). יחד עם זאת, חשוב להדגיש, כי:

"הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד".

(רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח נ' מחמד נ' עזבון המנוח סאלח חסין, פסקה 11 לפסק דינו של כבוד השופט סולברג מיום 21.12.2016, פורסם בנבו)).

אבחן את האופן בו התקיימו השיקולים דנן בענייננו.

סיבת המחדל: מן המסמכים שהוגשו לעיוני, עולה, כי המבקש השתמש לרעה בהליך השיפוטי וזלזל באופן בוטה במשיב ובבית המשפט. המבקש בחר להתעלם מכתב התביעה ומפסק הדין שהומצאו לו כדין מבעוד מועד. רק כאשר ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, וביניהם צו לעיכוב יציאת המבקש מן הארץ, בחר המבקש לפעול לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ולאחר מכן לביטול פסק הדין. נחזה מן המסמכים שהוגשו כי המבקש טמן ראשו בחול והמשיך במודע ובמתכוון להתנהל בעסקיו כאילו כתב התביעה ופסק הדין אינם קיימים, זאת, כאמור, עד למתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ. חרף האמור, אינני סבורה, כי מחדלי המבקש הם כה גדולים, עד שיש בהם כדי להאפיל על השיקול של סיכויי הגנתו לגופו של עניין (ראו האמור בפסקה 11 לפסק הדין בעניין עזבון המנוח סאלח). לאור טענת ההגנה של המבקש, עליה אעמוד להלן, הנני סבורה כי המבקש יוכל לכפר על מחדליו בפסיקת הוצאות, לטובת המשיב, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי. לטעמי, ולאחר התלבטות, אין מדובר בענייננו במקרה קיצוני ונדיר בו יש להעדיף את האינטרס הציבורי של סופיות הדיון והצורך למצות את ההתדיינות, על פני עניינו האישי של מבקש הביטול, אשר הביא במו ידיו של למצב זה, תוך זלזול בכללים הדיוניים.

סיכויי הצלחה בהגנה: יסוד זה של סיכויי הצלחה בהגנה, הוא היסוד החשוב והמהותי יותר.