תא"מ 42290-10-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מעווד ואח'

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, וכל אחד מהנהגים טוען שרכבו היה בעצירה בעת שהרכב האחר פגע בו, תוך כדי נסיעה.

2.לטענת הנהג ברכב התובעת (להלן: הנהג), עצר בתוך שיירת מכוניות לפני פנייה שמאלה מכביש 40 לכיוון מרכז הקניות ביל"ו סנטר, כשהוא עומד בנתיב הימני מבין שני הנתיבים המיועדים לפונים שמאלה, כאשר הרכב האחר בנתיב השמאלי, וכאשר כלי הרכב בנתיב השמאלי החלו להתקדם מעט, סטה מעט הרכב שנסע משמאלו, ופגע ברכבו.

3.הנתבע 1 (להלן: הנתבע) טען כי עצר את רכבו בצומת, בשל אור אדום ברמזור, והוא שהיה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה, ובעת עמידתו, "חתך" לפניו רכב התובעת שנסע בנתיב מימין לו – המיועד לנוסעים ישר – ונעצר לפניו, תוך שהוא משתפשף ברכב הנתבע הנמצא שם.

4.במהלך הדיון העידו שני הנהגים ואשתו של כל אחד מהם, שהיתה עמו ברכב במועד התאונה.

גב' אורית רביב, אשת הנהג (להלן: אורית) העידה כי ישבה מאחור עם התינוק, והרימה מבטה רק לאחר שנשמעה מכה, אז ראתה שהם עומדים בנתיב הימני לפנייה שמאלה, והרכב האחר בנתיב השמאלי מהם. בחקירתה הנגדית אישרה אורית את דברי בעלה, לפיהם היו רכבים נוספים לפניהם שעמדו ממתינים בצומת לפני הפנייה.

גב' אלכסנדרה מעווד, אשת הנתבע (להלן: אלכסנדרה) אף היא ישבה ברכב מאחור עם ילדיהם הקטנים, ובהתאם לעדותה, לא ראתה את האירועים בטרם התאונה. כל שידעה אלכנסדרה לציין הוא, שעמדו ברמזור לפני פנייה שמאלה, נשמעה מכה והיתה חבטה ברכב, היא הסתכלה וראתה שמישהו פגע בהם.

דיון והכרעה

5.    מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת.

במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי גרסת הנהג עדיפה, ולו במעט, על הגרסה האחרת, וזאת בשל אלה:

ראשית, התרשמתי כי לנהג ולאורית אין אינטרס בתוצאות הדיון, הוא לא נדרש לשלם השתתפות עצמית כלשהי בשל התאונה, ואין לו עניין כספי בתוצאה. לנתבע יש אינטרס בתוצאות ההליך שכן ככל שייקבע שמוטלת עליו אחריות לאירוע, יהיה עליו לשאת בתשלום השתתפות עצמית בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שלו.

שנית, עדותה של אורית תמכה בדברי הנהג, לעניין מיקום עמידתם ברמזור, לא רק בנוגע לנתיב בו היו, אלא גם לעובדה שהיו רכבים לפניהם ממתינים שיתחלף האור ברמזור.

מנגד, אלכסנדרה לא ידעה לאשר את דברי הנתבע כי עמדו ראשונים בצומת, למרות שהביטה קדימה לאחר ששמעה את המכה וחשה חבטה ברכב. נראה כי המביט קדימה ברכב לאחר תאונה, ומבחין ברכב שפגע בהם, יוכל לומר אם היו ראשונים ברמזור אם לאו, אפילו אם לא יוכל לתת פרטים מעבר לכך.

שלישית, למרות שאין חולק כי מידי יום ישנם אירועים שבהם נהגים מבצעים עבירות תנועה, מדובר באירועים ששכיחותם נמוכה בהשוואה לכמות הנהגים הנוסעים כחוק. טענת הנתבע כי הנהג פנה שמאלה מנתיב המיועד לנסיעה ישר, לפני רכבו שעמד ראשון ברמזור אדום, משמע האשמת הנהג בעבירת תעבורה של התפרצות לצומת, לפני קו עצירה, כאשר האור ברמזור אדום. הסבירות שכך קרה, נמוכה משמעותית מהאפשרות כי תוך כדי פניה סטה מעט הנתבע ימינה לנתיב הנסיעה שלידו.

רביעית, הנהג היה בדרכו לביתו, מבית הוריו, וניתן להניח כי הדרך מוכרת לו היטב, ועל כן אין סיבה לסבור כי לא יתכנן את פנייתו ואת נתיב נסיעתו מראש, וכי יצטרך ברגע האחרון, תוך כדי כניסה לצומת, לשנות את מסלול הנסיעה. בשונה מכך, הנתבע נסע לכיוון מרכז הקניות, וככל הנראה נדרש לפנות שמאלה גם בצומת הבא, הסמוכה למקום התאונה, ועל כן בהחלט אפשר שהתכונן לפנייה הנוספת מראש, ונכנס לנתיב השמאלי לפנייה שמאלה, כדי שיתאפשר לו לפנות שוב שמאלה לאחר מכן, ללא צורך בהשתלבות נוספת ומעבר מנתיב לנתיב.

7.בנסיבות המקרה, מאחר שקיבלתי את גרסת הנהג, ועל פיה היה במצב עמידה בעת התאונה, אין מקום להטיל עליו כל אחריות או אשם תורם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.

סוף דבר

8.אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכומים אלה: