תא"מ 4229-03-14 שרון פלאצ'י יזמות עסקית בע"מ נ' קמינסקי

לפני תביעה שטרית לפירעון שני שיקים בסכום כולל של 47,116 ₪.

התובעת- שרון פלאצ'י יזמות עסקית בע"מ, הציגה שני שיקים עליהם חתומה הנתבעת-אנג'ליקה קמינסקי (להלן: "קמינסקי"). שיק מס 22 בסך 23,616 ₪ ושיק מס' 29 בסך 23,500 ₪. התובעת מבקשת להורות על המשך הליך ההוצאה לפועל לגביית החוב. קמינסקי טוענת כי השיקים הוצאו ממנה במרמה ומבקשת כי ייקבע שאין היא מחויבת בפירעון השטרות הנ"ל.

הרקע העובדתי

במהלך שנת 2012 מסרה קמינסקי לבתה הגברת ניקול אוקנין (להלן: "ניקול") מספר שיקים פתוחים וחתומים. השיקים הללו הגיעו לידיו של מר משה כהן (להלן: "כהן") שהיה באותו הזמן בן זוגה של ניקול. כהן העביר את השיקים לערן רייכרט (להן: "רייכרט") והלה ניכה אותם אצל שרון פלאצ'י מנכ"ל התובעת (להלן: "פלאצ'י")

את שיק מס' 22- ניכה פלאצ'י אצל גיא חסון ומשחולל השיק בהיעדר כיסוי החזירו חסון לידי פלאצ'י. נעיר כבר עתה כי על גב שיק זה ישנה חתימת היסב הנחזית להיות חתימתו של סלבה בזרסקי ואין חתימת היסב של פלאצ'י.

את שיק מס' 29 ניסה פלאצ'י עצמו להציג את השיק לפירעון והנ"ל חולל אף הוא בהיעדר כיסוי. פלאצ'י פתח בהליכי הוצאה לפועל בגין השיקים. הליכים אלו הוקפאו אותם לאחר שניקול חתמה עם פלאצ'י על הסכם להסדר חוב ומסרה לידיו שיקים שלה לפירעון. במרץ 2014 הפסיקה ניקול לשלם את סכום ההסדר ועתה תובע פלאצ'י מקמינסקי לפרוע את השיקים.

טענות הצדדים

טענות פלאצ'י:

• פלאצ'י טוען כי הוא אוחז כשורה בשיק. לטענתו, הוא צד שלישי אשר קיבל את השיק כאשר הוא שלם ותקין על פי מראהו.

• עוד הוא טוען כי נתן תמורה מלאה בעד השיקים, חלק מהסכום בשיקים לפקודת רייכרט וחלק מהסכום באמצעות זיכוי חשבונו של רייכרט אצל התובעת. התובעת הציגה את צילומי השיקים ודפי החשבון המאשרים כי השיקים נפרעו.

• פלאצ'י מוסיף כי קיבל את השיקים מרייכרט בתום לב. רייכרט נהג לנכות אצלו שיקים והייתה ביניהם מערכת יחסים טובה וארוכת שנים.

• לטענת פלאצ'י ניכיון השיק אצל גיא חסון אינו פוגם באחיזתו כשורה בשטר וזאת לאור סעיף 28ג לפקודת השטרות.

• עוד הוסיף כי הסבת השיק של רייכרט בשמו של סלבה בזרסקי הייתה תקינה ונעשתה במקרים קודמים רבים ע"י רייכרט, וודאי שלפלאצ'י עצמו לא הייתה כל דרך לדעת כי יש פגם כל שהוא בהסבה. להסבה זו אין משמעות שעה שהשיק הועבר בעסקת ניכיון שעניינה מכירה של השיק.

• פלאצ'י דוחה את הטענה העובדתית כי השטר נגנב, ולגרסתו השטר נמסר ע"י בתה של קמינסקי למשה כהן. עוד טוען פלאצ'י כי בזמן אמת לא טענה קמינסקי לגניבה או לחוסר הרשאה, לא ביטלה את השיקים והסתפקה בהפקדת כסף לחשבונה לכיסוי החיובים -התנהגות שמטהרת את החריגה הנטענת מההרשאה.

טענות קמינסקי:

• קמינסקי טוענת כי נתנה לבתה את השיקים לצורך תשלום חשבונות שוטפים, והשיקים נגנבו מניקול ע"י משה כהן. נטען כי לא הייתה כל עסקת יסוד וכי לא ניתנה לקמינסקי כל תמורה בעדם. ניקול נדרשה לשלם עבור השיקים תחת איומים ומשום כך גם חתמה על הסדר חוב מול פלאצ'י. קמינסקי לא ידעה על הסדר החוב ולא חתמה עליו.

• השיקים נשאו חתימה בלבד ומשכך חלה עליהם ההלכה הקובעת כי מסמך לא שלם שכלל לא הוצא אינו יוצר כל זכויות לאוחז בו ובכלל זה אוחז כשורה.

• לפלאצ'י לא עומדת חזקת אוחז כשורה שעה שלא נסתרה טענת קמינסקי בדבר גניבת השיקים ושעה שהוכח כי נעשה בהם שימוש ללא הרשאה. משכך נטל ההוכחה כי הוא אוחז כשורה מוטל עליו.

• לטענת קמינסקי פלאצ'י אינו אוחז כשורה ממספר סיבות:

  1. השטר אינו תקין ושלם על פי מראהו בשל פגמים שונים במראה השטר (כפי שיפורטו בהמשך) ובשל כך ששמו וחתימתו של סלבה בזרסקי על גבי השטר זויפו.

     1. את שיק מס' 22 מסרה פלאצ'י לגיא חסון ללא חתימת הסבה. לאחר שחולל החזיר גיא חסון את השיק לפלאצ'י. נמצא שפלאצ'י קיבלה את השיק רק לאחר שחולל.

        1. בשיק מס' 22 חתימה מזוייפת של סלבה בזרסקי. קמינסקי טוענת, כי בהתאם לסע' 23 לחוק החוזים חתימה מזוייפת אינה מעבירה את הקניין בשטר.

        2. פלאצ'י קיבלה את השיק תוך עצימת עיניים ובחוסר תום לב והיה עליה לדעת שזכות קניינו של רייכרט בשיק פגומה. זאת בשל ההיכרות המוקדמת של פלאצ'י עם רייכרט ועברו העסקי (טענה זו תפורט בהמשך)

        3. פלאצ'י לא קיבלה את השיק בעד ערך ולא ניתנה תמורה בעד השיק. הטענה כאילו קוזז חוב של רייכרט אינה נתמכת בכרטיס חו"ז, נדחתה בתיקים דומים שנידונו בפני ביהמ"ש ודינה להידחות גם כאן.

• קמינסקי טוענת, כי פלאצ'י לא הוכיחה קיומה של יתרת חוב וכי רייכרט ניכה אצל פלאצ'י שיקים רבים מספור, ומכולם מפרישה פלאצ'י סכום לכיסוי החובות של רייכרט – ועל כן יש להניח שהחוב שולם.

  דיון והכרעה

ראשית, יש לבדוק את מעמדו של פלאצ'י כמחזיק בשטר והאם הוא נהנה ממעמד של אוחז כשורה. לעניין זה ניגע תחילה בסוגיה ספציפית הנוגעת לשיק מס' 22 בלבד ולאחר מכן נעבור לדון בסוגיות הנוגעות לשני השיקים.

שיק מס' 22- השיק הנ"ל נרשם לפקודת סלבה ברזסקי ועל גב השיק ישנה חתימת הסבה (סלבה ב.) . על פניו השיק הוסב כראוי ואכן לפלאצ'י מעמד של אוחז בשטר. דא עקא שבעדותו הכחיש מר בזרסקי את היותו חתום על השטר:

"העד , מר בזרסקי:בחיים שלי לא ראיתי את השיק , אתה שומע אותי?

כב' הש' יריב:כן.

העד , מר בזרסקי:לא ראיתי את השיק , אין לי מושג מי זאת אנג'ליקה קמינסקי , וזה בכלל וכלל לא דומה לחתימה שלי . בשום פנים ואופן."

(עמ' 18 ש' 11 ואילך)

גם מעדותו של מר רייכרט עולה תמונה דומה:

"כב' הש' יריב:קיבלת את הסכמתו של סלבה בזרסקי , בעניין הזה , לרשום את שמו ?

העד , מר רייכרט:ספציפית בשיק הזה?

כב' הש' יריב:כן.

העד , מר רייכרט:לא . לא קיבלתי לא , ולא קיבלתי כן.

כב' הש' יריב:הבנתי .

העד , מר רייכרט:לא , כאילו , לא הייתי מקבל הרשאות פר שיק מסוים , על השיק הספציפי הזה , לא קיבלתי , לא ביקשתי הרשאות"

(עמ' 25 שורה ו29 ואילך)

ברור אם כן כי חתימת ההיסב שעל השטר שלפנינו זויפה. בא כוח קמינסקי ביקש לקבוע כי במצב דברים זה חל סעיף 23א לפקודת השטרות הקובע כי:

"חתימה על שטר שהיא מזוייפת...אין כוחה יפה כל שהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר...או לאכוף פרעונו על כל צד שבו.."

אילו חל סעיף זה כאן, אכן לא הייתה לפלאצ'י זכות להיפרע מקמינסקי כלל ללא קשר לשאלת התמורה. אלא שלטעמי הסעיף הנכון החל על המקרה דנן הוא סעיף 6ג לפקודת השטרות, ואפרט:

סעיף 6ג לפקודת השטרות קובע כך:

"מקום שהנפרע הוא אדם בדוי או אדם שאינו קיים, מותר לנהוג בשטר כאילו הוא בר-פרעון למוכ"ז."

בספרו "דיני שטרות" דן זוסמן בסעיף הנ"ל ומביא את הדוגמה הבאה:

"לראובן חשבון בבנק והוא נותן לשמעון הרשאה למשוך שיקים בשמו. שמעון מושך שיק לפקודתו של לוי. לוי זה קיים במציאות אלא ששמעון לא התכוון שסכום השיק ייפרע לו, כי אם הוא זייף את חתימתו של לוי והשיק נפרע לו על ידי הבנק. זהו מסמך הנוקב בשמו של נפרע בדוי, כי כוונתו של שמעון שמשך את השיק ממציאה לנו את קנה המידה לקביעת אמיתותו של הנפרע, וכוונתו של שמעון כמוה ככוונתו של ראובן, בבחינת שלוחו של אדם כמותו. השיק ניתן לסיחור במסירה בלבד." (יואל זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג ) 79)

בנידון דידן מסר כהן את השיק לרייכרט, רייכרט ציין את שמו של סלבה בזרסקי כנפרע על השיק, אך לא התכוון שהשיק ייפרע לו. נמצא אם כן שהשיק ניתן לסיחור במסירה בלבד דהיינו- מדובר בשטר למוכ"ז. מכאן והלאה אין משמעות לחתימות ההיסב על השטר ועל כן אחיזתו של פלאצ'י בשיק לא נפגמה. עקב כך אין תוחלת גם לטענות ההגנה הקשורות להסבת השיק לגיא חסון. זאת מאחר שכל המחזיק בשטר דינו כאוחז ופלאצ'י נעשה אוחז כשורה לפני מסירת השיק לגיא חסון.

נעבור לטענות ההגנה העוסקות בשתי השטרות כאחד.

קבעתי אפוא כי פלאצ'י הוא אוחז בשטר. לאוחז בשטר עומדת החזקה שהוא אוחז כשורה, כפי שקובע סעיף 29ב לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה".

בא כוח התובעת ניסה לסתור חזקה זו בטענות שונות, אדון בהן להלן כסדרן.

תחילה טוען בא כוח הנתבעת כי הוכחה הטענה בדבר גניבת השיקים. עובדה זו מעבירה, לשיטתו, את נטל ההוכחה בדבר אחיזה כשורה אל כתפי התובעת, כפי שקובעת הסיפא של סעיף 29 ב לפקודת השטרות. נבחן אפוא את טענת הגניבה.

הנתבעת סבורה כי העובדה שטענות ההגנה לגניבה לא נסתרו עולות כדי הוכחה. אני חושש שאין בידי לקבל טענה זו. פלאצ'י הוא צד שלישי, שעל פניו אין לו כל ידיעה בדבר הדרך בא הגיעו לכהן השיקים וממילא לא מוטל עליו לסתור את טענת הגניבה. על הנתבעת להוכיח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי השיקים נגנבו ועל כן נבדוק האם עמדה בנטל.

בעדותה בבקשת הרשות להתגונן אמרה קמינסקי כך:

"ש. פנית למשה, אני לא יודע מי זה משה, אבל מתי פנית אליו ?

ת. הכרתי את משה, הוא היה חבר של הבת שלי איזה תקופה, והיא סיפרה לי שהוא גנב לה את השיקים/הוציא ממנה אותם. בתחילה היא אמרה משהו ואח"כ אמרה משהו אחר כי היא רצתה גם להגן גם עליו וגם עלי כך שהיו הרבה שקרים בדרך. הוא הוציא את השיקים האלה ממנה בהבטחה שהכל יסגר ואני לא אדע כלום ושום דבר לא יקרה. אח"כ פניתי אליו שיחזיר את השיקים והוא לא רצה." ( עמ' 2 שורה 23 ואילך)

ניקול בתה, אמרה בעדותה כך:

"ואז באתי, ואין לי שיקים במגרה. לא עלה בדעתי בכלל לשאול את משה. ואז שאלתי אותו איפה הם, והוא אמר לי שהוא יודע. הוא אמר לי שהוא הסתבך בעסק, היה לו בזמנו עסק עם רייכרט, שמשה אומר שהיה בו גם הרבה מרמה. הוא אמר לי שנהיה לו בלגן בעסק ושהוא השתמש בשיקים. לא הבנתי בכלל מה המשמעות של השיקים, ושאלתי אותו איך אני משלמת את החשבונות, והוא אמר לי שאקח ממנו כסף מזומן ואשלם."(עמ' 6 שורה 27 ואילך)

הגרסה העולה מן האמור אינה של גניבה, אלא של העברת השיקים ע"י ניקול, שקיבלה אותם מידי אמה. משכך אני קובע כי טענת הגניבה לא הוכחה. עם זאת נציין, כי העובדה שקמינסקי לא ידעה על הנעשה עם השיקים והדבר הוסתר ממנה, משותף לעדויותיהן של האם ובתה, והדבר יידון בהמשך.

ההגנה טוענת עוד כי הוכח שהשיקים מולאו תוך חריגה מהרשאה ומשום כך יהיה על הנתבעת להוכיח את אחיזתה כשורה. נבחן כעת את טענת היעדר ההרשאה.

קמינסקי וניקול טענו בעדויותיהן כי השיקים ניתנו אך ורק לתשלומי חשבונות שוטפים. העובדה שקמינסקי נתנה רשות מלכתחילה לשימוש בשיקים וכי בתה היא שהייתה אחראית לתסבוכת עוברת כחוט השני בעדויות המעורבים ומאפשרת לקבוע ממצא עובדתי שלפיו מלכתחילה לא נתנה קמינסקי רשות להעביר את השיקים וכי השיקים מולאו ללא הרשאה. לעיל הבאנו את עדותה של קמינסקי בעניין, כדי להבהיר את התמונה נביא ציטוטים נוספים.

בעדותה של ניקול:

ש:היום את מאוימת?

ת:אני נמצאת עם משה, עורך הדין שלי, ועם אימא שלי, כשכבר הסיפור התנפץ והיא יודעת עליו ואני לא משקרת לה בכלום ולא מסתירה ממנה. היא יודעת את כל האמת. אני פוחדת ממי שאני אוהבת ומכבדת, ולא מאנשים בחוץ. עד היום אני מפחדת...(עמ' 4 שורה 28 ואילך)

ובהמשך העדות:

ש:לך היו שיקים שלך באותה תקופה?

ת:לא, הוצאתי שיקים בפעם הראשונה בחיים שלי כשגיליתי אחרי כמה חודשים שיש לאימא שלי חוב, וכמובן משה אמר לי שהכול בסדר ונסגר, פתאום גיליתי שיש לי חוב אצל בנאדם ששמו איתן [צ"ל: יונתן, ע"י] דיסקל. אז עוד לא ידעתי בכלל על פלצ'י, אותו עניין של שיקים. זה היה 5 שיקים שאימא שלי נתנה לי. הוא החזיק שיקים של אימא שלי ואמר שיש חוב, ואני פחדתי שאימא שלי תגלה והלכתי לכסות את החוב. רייכרט אמר לי שאם רוצים שאימא שלי לא תגלה, שאלך ואסגור, ונתתי להם שיקים. אז אחרי כמה חודשים כשחשבתי שאיתן זו הצרה הראשונה והאחרונה...(עמ' 6 שורה 14 ואילך )

ובעדותו של רייכרט:

"עו"ד דואניס:נשאלת פה לגבי ההסכם פשרה . האם היה איזשהו אקט של אלימות , בפגישה הזאת?

העד , מר רייכרט:לחלוטין , אה , לא . משה דיבר איתי , אני , אני בתקופה ההיא הייתי ביחסים מצוינים עם ניקול , אה , נפגשנו בבית קפה , בארקפה , נדמה לי , בהרצליה , הייתה פגישה ברוח טובה , אה , לחלוטין , לפי רצון שלה , כדי שאמא שלה לא תגלה על זה , היא חתמה , ובזה נגמר העניין . "( עמ' 43 שורה 3 ואילך)

מן העדויות עולה בבירור, כי ניקול ניסתה לצאת מן התסבוכת שאליה נקלעה ללא עזרת אמה, ותוך ניסיון להסתיר את התסבוכת מן האם. עוד נראה שעניין השיקים הוביל לתקופה מתוחה ביניהם. הבת, שהייתה באותו זמן חיילת בשירות סדיר, חתמה לבדה על הסדר חוב, ומסרה שיקים על שמה לכיסוי החוב. כל זאת כאמור, בלי ידיעת אמה. ניתן אם כן לקבוע, כי קמינסקי לא נתנה הרשאה לניקול להעביר את השיקים למשה כהן או רייכרט. וודאי שלא נתנה הרשאה למלא בשיק סכומי כסף גבוהים, כפי שנעשה בסופו של דבר.

לא נעלם מעיני, כי עדותה של קמינסקי מעלה מספר תהיות שאותן ציין בא כוח התובעת בסיכומיו. קמינסקי נדרשה לשלם 18,000 ₪ בגין שיק שנמשך מחשבונה אך אינה זוכרת כיצד הוסדר העניין, והאם הופקדו בחשבונה כספים. הוטל עיקול על חשבונה ורכבה והיא לא ידעה מה מקור העיקולים וכיצד הוסרו וזאת על אף שפנתה באותו הזמן לרואה החשבון שלה. היא לא ביטלה את השיקים הנוספים שנטען שהוצאו בניגוד להרשאתה. כמו כן לא ידעה לספר על הסתבכותו של בן זוגה לשעבר- בן שימול (הגר בדירה מעליה) שגם מקורה הוא שיקים שמסר.

לטעמי, אין די בתהיות אלו כדי לקבוע שקמינסקי נתנה הרשאה, ולו בדיעבד, לשימוש שנעשה בשיקים. כפי שציינו לעיל, ניקול היא זאת שנשאה באחריות לשיקים נשוא תביעה זו, לפני שאמה גילתה ששיקים נמסרו שלא בהרשאתה, וגם לאחר שהדבר נודע לה, ואין מחדליה המפורטים לעיל עולים כדי הרשאה בדיעבד למסירת השיקים.

לאחר שקבענו כי השיקים נמסרו תוך הסתרה מקמינסקי, הרי שאין לפלאצ'י חזקת אוחז כשורה, ונטל ההוכחה לאחיזה כשורה בשיק עובר לפלאצ'י.

התנאים לאחיזה כשורה

שטר שלם ותקין

הנתבעת המשיכה לטעון כי לא התקיימו בענייננו התנאים שבהם אוחז הופך לאוחז כשורה. שטר שלם ותקין על פי מראהו שהתקבל בתום לב.

ראשית טוענת ההגנה כי השטר אינו שלם ותקין על פי מראהו וזאת בשל גוון עטים שונה בין החתימה לבין יתר פרטי השיק. טענה זו נטענת לגבי שני השיקים. כמו כן נטען כי בשיק מס' 29 הושמטה המילה "אלף" מן הסכום הכתוב במילים.

השוני בגוון העטים אינו מובהק, ואינו עולה לכדי פגם העלול לעורר בליבו של מקבל חשד שמשהו אינו כשורה. לאור זאת, אין בפגם זה בכדי למנוע אחיזה כשורה מפלאצ'י.

שונה הוא הפגם השני, הנטען לגבי שיק מס' 29. אי התאמה בין הסכום בספרות לסכום במילים הוא פגם שצריך לעורר חשד בידי מי שמקבל את השיק, קל וחומר כשמדובר בחברה מסחרית שזה עיסוקה. הפגם בענייננו עמוק אף יותר, מפני שהמילה אלף הושמטה דווקא מן הסכום במילים. על פי סע' 8 (ב) לפקודת השטרות, בסתירה בין הסכום במילים לסכום בספרות, הסכום במילים הוא הסכום שיש לפורעו. על פי הסכום במילים ערכו של השיק שלפנינו הוא 523 ₪ בלבד, ולמעשה הוא מאבד את רוב ערכו. ביהמ"ש העליון נדרש למקרה דומה וכתב לגביו כך:

"בשיק שקבל המשיב 1 היה פגם גלוי לעין - אי התאמה בין הספרות למלים......בדיקה פשוטה - קריאת הרשום על השטר היתה מגלה לסוחר הסביר - שאין לקבל שיק זה." עא 542/87 - קופת אשראי וחסכון אגודה נ' מוסטפא בן אחמד, פד מד(1), 422(04/02/1990)

יוער, כי לאחר פסק הדין בע"א 8301/13- טל טריידנג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ תק-על 2015(4), 7883(24/11/2015) אין עוד תחולה להלכת גויסקי, ועל כן די בפגם זה כדי לשמוט את מעמדה העדיף של פלאצ'י בשטר. מכל מקום גם אם הייתה פלאצ'י זכאית לאכוף את השטר, אזי ערכו הוא 523 ₪ בלבד.

עתה נתייחס לטענתו של פלאצ'י בדבר הרחבת חזית. בסיכומיו גרס פלאצ'י כי הטענה שהשיקים אינם עומדים בכלל "שלם ותקין על פי מראהו" מהווה הרחבת חזית. הכלל לגבי הרחבת חזית קובע כי אין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות עובדה ומשפט שלא נטענו בכתבי הטענות קודם לכן. מאחר שלא יכולה להיות מחלוקת עובדתית כי בשיק מס' 29 המילה "אלף" חסרה, והשיק הוא, ללא ספק, חלק מחומר הראיות (ולמעשה מהווה את עילת התביעה), ומאחר שהשיק עומד לנגד עינינו מרגע ההתנגדות לביצוע השטר, הרי שלפנינו שאלה משפטית בלבד, שכן על ההיבט העובדתי אין – ולא יכולה להיות – מחלוקת.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לו הייתי מקבל את טענת פלאצ'י בדבר הרחבת חזית, ושיק מס' 29 היה עומד לפירעון, על פי סע' 8(ב) לפקודת השטרות הסכום במילים הוא המכריע וסכום השיק עומד על 523 ₪ בלבד.

לאור האמור אני קובע כי שיק מס' 29 אינו שלם ותקין על פי מראהו ופלאצ'י אינו אוחז כשורה לגבי שיק מס' 29.

תום הלב

מכאן עובר בא כוח ההגנה לטענות כלפי תום הלב שבנטילת השטר דנן ע"י פלאצ'י, וטוען כי פלאצ'י ידע או היה עליו לדעת כי זכות הקניין של רייכרט בשטר פגומה . טענה זו היא הטענה המרכזית והמפורטת ביותר מבין טענות הנתבעת.

נציין את עיקרי הטיעונים לחוסר תום הלב שבנטילת השטר:

• בין רייכרט לפלאצ'י היכרות רבת שנים.

• רייכרט הודה בעדותו כי הורשע בעבר במרמה והפרת אמונים, כן הודה כי זייף את חתימתו של סלבה בזרסקי.

• פלאצ'י ידע על מצבו הרעוע של רייכרט.

• רייכרט, כך ע"פ עדותו- ניהל עסק בלתי מדווח של פריטת שיקים ולצורך זאת השתמש בשירותי מנכי שיקים דוגמת התובעת.

• בתקופה זו היו מקרים נוספים בהם מסר רייכרט שיקים נוספים שהתגלו כבעיתיים.

  כחיזוק לטענותיו הביא בא כוח ההגנה מספר פסקי דין שבהם מוזכרים קשריו של רייכרט עם מנכי שיקים שונים ובהם התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של פלאצ'י ושל רייכרט ולאחר שקראתי את פסקי הדין של כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ בתא"מ 46647-04-13 שרון פלאצ'י יזמות עסקית בע"מ נגד ברקת אופקים חדשים בע"מ ושל כב' השופט עזריה אלקלעי בתא"מ 25826-10-12 יונתן דייסקל נגד ברקת אופקים חדשים בע"מ התרשמתי כי אכן בין רייכרט לפלאצ'י מערכת יחסים קרובה, כזו שאינה מתירה מקום לספק כי פלאצ'י מודע היטב הן למצבו הפיננסי של רייכרט והן לדרך התנהלותו העיסקית.

בעדותו לפני הודה רייכרט כי הוא מקבל עמלה בגין השיקים אותם הוא מנכה, עמלה שעוברת למעשה לכיסוי חובו לפלאצ'י, ולמעשה מנהל עסק לא מדווח לניכיון שיקים.

"כב' הש' יריב:אני בא אליך , מר , מר רייכרט , אני בא אליך עם שיק . אני אומר לך , תעשה לי טובה , תפרוט לי את השיק הזה.

העד , מר רייכרט:אוקיי .

כב' הש' יריב:אתה אומר , אין בעיה , תן לי יומיים , אני הולך ופורט את השיק . אתה הולך למר , למר פלאצ'י , או למר דייסקל , או למר לא יודע , אם אתה עובד עם מר שוגר או לא , אבל , לאחד הג'נטלמנים האלה . אתה לוקח ממנו מזומן , נותן לו את השיק , ובא אלי חזרה עם כסף.

העד , מר רייכרט:כן.

כב' הש' יריב:זה ,

העד , מר רייכרט:מראש , אומר לך מה הריבית של ה ,

כב' הש' יריב:אז אני , אז אני שואל , 

העד , מר רייכרט:וזה הריבית ש ,

כב' הש' יריב:אז אני שואל אותך , אתה נותן לי את כל הכסף שקיבלת ממר פלאצ'י ? או שאתה לוקח ,

העד , מר רייכרט:אלא אם כן , אלא אם כן , אם פלאצ'י הוריד לי 1000, 2000 שקל על חשבון החוב שלי , אז , את כל היתרה , הייתי מעביר."

(עמ' 31 שורה 27 ואילך)

ובהמשך העדות:

"כב' הש' יריב:כשאתה באת למר פלאצ'י עם השיקים ,

העד , מר רייכרט:כן.

כב' הש' יריב:ואמרת לו , "אני צריך שתפרוט לי את זה" ,

העד , מר רייכרט:כן.

כב' הש' יריב:אתה אמרת לו , "זה לא שיקים שאני קיבלתי , זה שיקים שסלבה קיבל , זה שיקים שזה קיבל , זה שיקים שזה קיבל"?

העד , מר רייכרט:הוא לא שאל אותי."( עמ' 34 ש' 31 ואילך )

התנהלות דומה עולה גם מפסקי הדין שהובאו לעיל, עם פלאצ'י עצמו ועם מנכה שיקים נוסף. ההתנהלות זו נוחה, כמסתבר, לשני הצדדים: לפלאצ'י המרוויח פעמיים, עמלה מחד, וצמצם החשיפה לחובותיו של רייכרט מאידך ולרייכרט המצמצם את היקף חובו, חוב שעניינו לא הוברר כל צורכו יש לומר. מאחר ומדובר בהתנהלות ארוכה של רייכרט, ובשיטה ממש, אין ספק שפלאצ'י ידע על עיסוקו של רייכרט.

עוד אציין כי פלאצ'י מעולם לא תבע את רייכרט. זאת למרות שע"פ עדות שניהם מסר לו רייכרט שיקים רבים שחוללו, רובם בפרק הזמן בו ניתנו השיקים נשוא תביעה זו.

אפשר לקבוע שמשה כהן ורייכרט פעלו ביחד בכל הנוגע לשיקים נשוא תביעה זו. התובעת בסיכומיה כותבת זאת בעצמה (עמ' 5 לסיכומים) והדבר עולה מעדותה של ניקול:

"ש:מי היה באותה פגישה?

ת:ערן רייכרט. כשקיבלתי את השיחה משרון, בן הזוג שלי לשעבר היה בכלא. לא רציתי ללכת. כשהוא יצר איתי קשר מבית הכלא, ביקשתי שלא ישלח אותי לשם לבד, והוא אמר לי שלא אדאג, שאהיה עם ערן. ביקשתי שישלח אותי עם אח שלו.

ש:ערן הגיע מטעמו של בן הזוג שלך כאיש ביטחון?

ת:מה זה איש ביטחון? הוא שותף לכל זה, ערן שילם את השיקים ששולמו. ערן, משה, פלצ'י, אנחנו – חלק מהסיפור." (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 10 ואילך)

ומעדותו של רייכרט:

"ש:יש לנו את התדפיסי חשבון בנק , שאתה ניגשת , הפקדת כסף בחשבון שלה . חתימה שלך.

ת:זה , זה לא קשור , כל מה שהפקדתי , לא קשור לשיקים של , אה , זה . אני , מול משה , עד שנודע לי הצרה הגדולה , הפקדתי לו כסף , על חוב שלי . זה לא קשור בכלל לשיקים האלה.

ש:אבל ההפקדות תואמות לשיקים.

ת:מה הקשר , זה לא קשור בכלל." (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 23 ואילך)

התמונה היא אם כן כזו, קמינסקי לא נתנה הרשאה להוציא את השיק ולא קיבלה כל תמורה בעדו. השיק נמצא בידי משה כהן המעבירו לרייכרט לניכיון וזה מנכה אותו אצל פלא'צי. האם היה על פלאצ'י לבדוק את מקורו של השיק ולכל הפחות לשוחח עם קמינסקי לפני ניכויו. האם צריך היה פלאצ'י לחשוד במשהו?

התשובה חיובית בעיניי, וזאת לאור הקשר ההדוק של פלאצ'י ורייכרט ולאור העובדה שהלה מודע לכך שרייכרט מוגבל בחשבונו בבנק ומנהל בפועל עסק משני לניכיון שיקים בלא שיש לו רישיון לכך. עסק שפלאצ'י נהנה מפירותיו.

פלאצ'י צריך היה לבדוק היטב את מקורו של השיק, ולכל הפחות לשוחח עם קמינסקי לפני הפקדתו. חזקה עליו שהוא יכול היה לעשות כן, כפי שעולה מפסק דינה של הרשמת הבכירה ורדה שוורץ בתיק שציינו לעיל, שם טען פלאצ'י שבדק את השיק:

"לטענת נציג התובעת, התקשר מר רייכרט בנוכחותו לנתבע 2 אשר אישר את ביצוע ניכיון השיק ואף את העובדה כי ערב לפירעונו באמצעות חתימה ורישום מס' זהותו.

עוד טען נציג התובעת, כי בירר את מצב חשבון הבנק של הנתבעת 1 ולצורך כך פנה לבנק לברר אינפורמציה על החשבון לאחר שהנתבע 2 אפשר לו זאת באמצעות פנייה לבנק.

עוד טען נציג התובעת כי לאחר שהתברר לו כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 תקין – נטל את השיק ומסר למר רייכרט את תמורתו המלאה של השיק בסך 31,620 ₪ ואף מסר לו קבלה על כך."

משלא בדק פלאצ'י את השיק, וזאת בזמן שהיה לו יסוד להניח כי שיקים הנמסרים לו לניכיון באמצעות רייכרט הם שיקים "מועדים לפורענות", הרי שלמעשה 'עצם את עיניו' והוא אינו יכול לחסות בצל חזקת תום הלב.

מאחר שקבענו כי פלאצ'י לא נטל את השיק בתום לב, הרי שהוא אינו אוחז כשורה גם בשיק מס' 22.

סיכום

בשיק מס' 29 פלאצ'י אינו אוחז כשורה מאחר והשיק אינו שלם ותקין על פי מראהו. סכום השיק לאור הסתירה בין סכום הספרות לסכום במילים הוא 523 ₪.

פלאצ'י איננו אוחז כשורה בשני השיקים, מאחר שלאור היכרותו העמוקה עם רייכרט נטל את השיקים שלא בתום לב.

לאור זאת, עומדות לקמינסקי טענות ההגנה בדבר היעדר הרשאה, היעדר עסקת היסוד וכישלון התמורה. הוכח להנחת דעתי, כי השיקים הוצאו מידי קמינסקי במרמה, תוך ששיקים שנמסרו לבתה על מנת שתעשה בהם שימוש אחד "גולגלו" הלאה לתכלית אחרת לחלוטין, ולא ניתנה כל תמורה בגינם.

בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את קמינסקי לכבד את השיקים, והתביעה נדחית.

תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-24822-34-8, ייסגר וכל ההליכים שננקטו במסגרתו – בטלים. ככל שנגבו כספים בתיק זה – הם יוחזרו לנתבעת כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגבייה ועד להשבה מלאה.

התובעת תישא בשכ"ט עו"ד לטובת הנתבעת בסך 10,000 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ו, 08 יוני 2016, בהעדר הצדדים.