תא"מ 42210-01-15 קולניארי 2006 אילת בע"מ נ' טפרברג

1.התובעת הינה חברה לתחזוקת בניינים ולדבריה שימשה בתקופה שמיום 01.07.04 עד 30.04.07 כחברת התחזוקה בבניין בו מתגורר הנתבע.

התובעת הגישה בחודש מאי 2014 למפקח על המקרקעין מספר רב של תביעות נגד דיירים הגרים באותו בניין, ותביעה זו הינה אחת מאותן תביעות. המפקח על המקרקעין מצא כי התביעה אינה בסמכותו ולפיכך העבירה לבית המשפט.

על פי כתב התביעה, הנתבע לא שילם לתובעת את התשלום השוטף המגיע לה בגין כל חודש, וכן בגין הוצאות שונות שהוציאה לצורך תחזוקת הבניין, ומכאן טענות התביעה.

2.הנתבע טוען להתיישנות התביעה וסבורני כי הדין עם הנתבע:

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח 1958, קובע כי תקופת ההתיישנות בתביעה אזרחית הינה 7 שנים, ותחילת התקופה ביום שבו נולדה עילת התובענה. הואיל ומדובר בתביעה לחוב בגין תשלומים שוטפים שאותם היה על דיירי הבניין לשלם מידי חודש בחודשו, תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועד בו היה על הדיירים לשלם כל תשלום ותשלום. לכתב התביעה לא צורף מסמך כלשהו ממנו ניתן ללמוד אם הדיירים היו צריכים לשלם את הסכום השוטף בתחילת החודש או בסופו.

3.טענתה של התובעת היא כי את החוב השוטף היה על דיירי הבניין לשלם עד 30 יום לאחר החודש שבגינו נתבע התשלום, ולפיכך לכל היותר יכולה התובעת לדרוש תשלום עבור החודש האחרון, 30.04.07, מכוון שגם אם טענתה זו נכונה, הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה העילה, כלומר שבו היה על הדיירים לשלם את התשלום השוטף, כך שהתשלום הנדרש בגין כל יתר החודשים שקדמו לחודש זה, התיישן זה מכבר גם לשיטתה של התובעת, לאור העובדה כי כתב התביעה הוגש כאמור בחודש 05/14. בנוסף לתשלומים השוטפים, טוענת התובעת לחוב בגין הוצאות שונות שהוצאו על ידה לטובת דיירי הבניין, אולם היא אינה נוקבת בתאריכים בהם הוצאו לכאורה אותן הוצאות, למעט מספר מקרים בהם היא רושמת ליד הסכום הנדרש את השנה בה נוצר החוב לכאורה, ומדובר בשנים 2005, 2006, 2007, כך שגם דרישה זו התיישנה זה מכבר.

התובעת מפנה למכתבי דרישה שהוציאה לדיירים, לרבות מכתב מיום 22.12.04 ומכתב נוסף מיום 16.03.14, אולם במכתב דרישה אין כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, שאם לא כן יוכל כל תובע להאריך את תקופת ההתיישנות ככל שירצה על ידי הוצאת מכתב.

4.התובעת טוענת לחובות בגין תשלומים שוטפים שהיה על הנתבע לשלם מידי חודש, אולם היא איננה ממציאה מסמך כלשהו שיש בו כדי לחייב את הנתבע בגין תשלומים אלה. היא צירפה לכתב התביעה מסמך לא ברור ממנו עולה לכאורה כי נציגות הדיירים בבניין החליטה להתקשר עם התובעת בהסכם לתקופה של חצי שנה החל מיום 01.07.04 (להלן: "מסמך ההתקשרות") ומעבר לכך לא צורף מסמך אחר כלשהו ממנו עולה שיש לחייב את הדיירים בסכום זה או אחר או שנציגות הבניין החליטה על המשך הקשר עם התובעת.

5.יתרה מכך, ממסמך ההתקשרות עולה לכאורה כי הסכום השוטף שדיירי הבניין אמורים לשלם, תלוי בסוג הדירה שלהם, ובשום מקום לא הוברר מהו סוג הדירה של הנתבע. מה גם שעל פי התביעות המקבילות שהוגשו יחד עם תביעה זו נגד דיירים אחרים באותו בניין, ניתן לראות שהתובעת טוענת לסכומים שונים, כמפורט בטבלאות שצירפה לכל אחת מהתביעות, אולם בשום מקום לא הובהר מדוע לדירה מסוימת נקבע סכום כזה ולדירה אחת נקבע סכום אחר.

6.התובעת מפרטת בטבלה עבודות שונות שבוצעו על ידה לטובת דיירי הבניין, והיא מציינת את עלותן של אותן עבודות, אולם לא צורף מסמך כלשהו לתמיכה בטענות סתמיות אלה, לא חשבונית, לא קבלה, לא מסמך של חברה כלשהי שסיפקה את השירות הנטען כגון תיקון מעליות, משאבות בריכה, צנרת וכו'.