תא"מ 42183-09-16 אלקלעי נ' כהן ואח'

צמיג התפוצץ ברכב הנתבע וכתוצאה מכך סטה ופגע ברכב התובע, האם מדובר בגורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי? האם יחול הכלל של "הדבר מעיד על עצמו"? והאם במקרה זה, עמד הנתבע בנטל אשר הועבר אליו?

לפני תובענה לפיצוי בגין פגיעה ברכבו של התובע. לטענת התובע, ביום 28.08.2015, עת ישב התובע ברכבו (מ. ר. 44-862-68) שחנה ברחוב ששת הימים בבת ים, נהג הנתבע 1, מר יעקב כהן (להלן – הנהג) ברכבו שלו (מ. ר. 22-067-69) בסמוך למקום החניה, כאשר צמיג אחד מגלגליו של רכב הנהג התפוצץ, וכתוצאה מכך סטה הנהג עם רכבו אל עבר רכב התובע ופגע ברכב התובע. הנתבעת 2 ביטחה את רכב הנהג.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים – אודות התיאור העובדתי ומנגנון גרימת התאונה. כך עולה מההודעה המפורשת של בעלי הדין בדיון לפני. כך גם עולה מכתב ההגנה של הנתבעים, בו צוין בסעיף 11 – ביחס לסעיף 4 בכתב התביעה (בו מתואר אופן התרחשות התאונה) – במילים אחרות את אשר תואר בכתב התביעה (חרף הכחשתו הגורפת של סעיף 4 בכתב התביעה). משמע, הנתבעים הסכימו לאופן ומנגנון התרחשות התאונה, אלא שטענו שאין על הנהג אחריות, ומשכך גם הנתבעת 2 אינה מחויבת בפיצוי התובע. כך גם עולה מהודעות התובע והנהג, אשר צורפו לכתבי הטענות מטעם הצדדים.

הצדדים ויתרו על העדת עדים מטעמם, וסיכמו טענותיהם בכתב, באשר המחלוקת לשיטתם היא מחלוקת משפטית אודות אחריות הנתבעים במצב שתואר.

בתמצית, טענו הנתבעים, כי גורם זר ומתערב מנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנהג ובין האירוע, ומשכך נעדרים הם אחריות בגין התאונה. הנתבעים פירטו בכתב ההגנה מטעמם, וכן בסיכומים – פסיקה, אשר לטעמם אמצה את עמדתם. כן ציינו הנתבעים, כי לטעמם לא מתקיימים היסודות להחלתו של הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – הפקודה).

התובע לעומת זאת, סבור – כי לא הוצגו כל ראיות, אשר תצבענה על מצבו של הצמיג, על הטיפולים שהוא עבר (אם עבר), האם נעשו טיפולים ברכב וכיוצא בזה. כמו כן לא צורפו ראיות לגילו של הצמיג ולמידת השימוש בו. בהעדר ראיות לכך, סבור התובע, דינה של התביעה להתקבל.

הפסיקה עליה מבקשים הנתבעים להסתמך לשם הדיפת התובענה, לא תוכל לסייע להם:

בפרשת בן מרגי, נדון מקרה דומה למקרה שלפני (ת"א (ב"ש) 325/67 בן מרגי נ' לפידות פס"מ ס"ט 364 (1969)). שם, נהג הנתבע במכונית טנדר סוסיתא, וכתוצאה מפיצוץ בצמיג הגלגל של הרכב – התהפך הרכב ופגע בתובע שם. צודקים הנתבעים בכך, כי בפרשה זו נקבע – כי היסודות של סעיף 41 לפקודה – אינם חלים, באשר לא ניתן להוכיח כי הרכב היה בשליטתו המוחלטת של הנתבע שם, באשר הוא איבד שליטה בו לאחר פיצוץ הצמיג (שם, בעמוד 369). ואולם, כפי שיובהר בהמשך – פרשנות זו של הדין ביחס לסעיף 41 לפקודה – אינה מקובלת עוד בפסיקה הישראלית.

שנית, בפרשה זו, בניגוד לתובענה שלפני, הובאו ראיות למכביר, בין היתר ראיות שבמומחיות, אשר שללו את האפשרות שנהג הסוסיתא התרשל בתחזוקת הרכב.