תא"מ 42165-11-16 אבו סבילה נ' משייב ואח'

התובע הגיש תביעה כספית ע"ס 10,959 ₪, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים ביום 6.10.2010 בדרך רגר בבאר שבע.

הנתבעת 3 במסגרת כתב ההגנה, ביקשה לדחות על הסף את התובענה מחמת מעשה בית דין.

ביקשתי את התייחסות התובע לטענה, אולם למרות שתי התרעות, בהחלטה מיום 29.12.16 ובהחלטה מיום 17.1.17, נמנע התובע מלהגיב לטענה.

לאחר פניה טלפונית, ביקש ב"כ התובע ארכה, אולם גם ארכהזו שניתנה, לא סייעה, וב"כ התובע נמנע מהגשת תגובה.

ההחלטה ניתנת אפוא ללא תגובה, ואין לב"כ התובע אלא להלין על עצמו.

התובע הגיש תביעה זהה במסגרת תיק תא"מ (של' ק"ג) 10824-07-14 (להלן: "התיק הקודם"). ביום 29.10.2015 ניתן פסק דין בתיק הקודם בהעדר התייצבות. יצוין כי טרם מתן פסק הדין נערכו שני דיונים: ביום 27.5.15 התקיים דיון ראשון ארוך וממצה במהלכו השתתפו התובע וב"כ, במעמד הדיון נקבע דיון הוכחות וסיכומים בע"פ. ביום 29.10.15 המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, לא התייצבו התובע וב"כ וזאת על אף שידעו על מועד הדיון. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט על דחיית התובענה ללא צו להוצאות. בקשה לביטול פסק דין שהגיש התובע נמחקה, בהחלטה מיום 28.1.2016, מאחר והתובע לא הגיש את הבקשה כדין ולא מילא אחר החלטות בית המשפט שניתנו עובר מתן פסק הדין. לפיכך נטען, כי פסק הדין הדוחה את התובענה עומד בעינו ומהווה מעשה בית דין. הנתבעת 3 טענה, כי עילת התביעה בתיק דנא, זהה לעילת התביעה בתיק הקודם, וקיימת חפיפה בין בעלי דין. לתובע היה יומו בבית המשפט והייתה באפשרותו להגיע לדיון אליו זומן כדין, אולם התובע וב"כ בחרו שלא להתייצב לדיון. פסק הדין בתיק הקודם, מעניק לנתבעים חסינות מפני תביעה נוספת בגין אותה עילת תביעה.

כאמור בפתיח, התובע לא הגיש תגובה, על אף החלטות שניתנו על ידי בית המשפט.

דיון והכרעה