תא"מ 42016-05-15 אבראהים נ' משרד הבטחון אגף בינוי וכספים

1.בפני תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מפגיעת טנק של הנתבעת בגדר מטע התובע. לטענת התובע, ביום 10.6.13 פגע טנק של צה"ל בגדר בצידו הדרומי של מטע תפוחים שברשותו. כתוצאה מהפגיעה, הגדר נהרסה לאורך של יותר מ100 מ' ופרות וחיות בר נכנסו למטע וגרמו לנזקים(להלן: "האירוע"). התובע צירף חוות דעת שמאית על פיה נגרמו למטע נזקים בסך של 42,485 ₪.

2.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעת, שטח המטע של התובע מצוי מחוץ לשטח האש של הנתבעת ובמסגרת אימוני רק"ם (רכב קרבי משורין),הרכבים, לרבות הטנקים, מגיעים לשטח על גבי מובילים ונפרקים ברחבה מסודרת בכניסה לשטח. לטענת הנתבעת, כלי הרק"ם נעים על דרך המיועדת לטנקים ואשר מנתבת אותם דרומה לשטחי אש מרוחקים, כאשר הדרך רחוקה ממטע התובע כ-2 קמ' ונתיב הדרך לא מאפשר הגעה לאזור המטעים הנמצא מחוץ לגבולות שטח האש. הנתבעת הוסיפה כי בסיור משותף שנערך עם התובע, הסביר התובע בעצמו כי מדובר בעבודות שביצעה במקום חברת החשמל.

הנתבעת הגישה חוות דעת שמאית על פיה הנזקים שנגרמו למטע עומדים ע"ס 21,033 ₪ בלבד.

3.לאור הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה שמאי מומחה מטעם ביה"מ אשר ע"פ חוות דעתו נגרמו למטע נזקים בסך של 22,244 ₪ .בהתאם להסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה, הסכימו הצדדים לאמץ את חוות דעת המומחה ולפיכך, השאלה בה יש להכריע הינה שאלת האחריות בלבד.

4.מטעם התובע העידו התובע, מר איהאב זהוה (להלן:"איהאב"),מר חמד גאדו רדא (להלן: "חמד"). מטעם הנתבעת העיד רס"מ מוטי שמואל (להלן: "שמואל").

דיון

5.לאחר שבחנתי את כל המסמכים והעדויות שבפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. עדות התובע נמצאה מהימנה בעיני ובהגינותו לא טען כי ראה בפועל את הטנק פוגע בגדר, אלא רק הסיק זאת מהסימנים בשטח. התובע העיד כי כשהגיע בבוקר ראה "סימנים של שרשראות ליד הגדר במקום של הנזק. השרשראות זה לא טרקטור ולא רכב אלו שרשראות של הטנקים"(עמ' 3 שורות 16-17).בהתאם לתמונות שצורפו לחוות הדעת השמאית מטעם התובע, נראים בבירור בקרקע הסמוכה לגדר, סימנים של שרשראות. הסימנים נראים בדרך כורכר הסמוכה לגדר הנראית בתמונות. מאחר שהתמונות צורפו לחוות דעת השמאית שהגיש התובע והמתייחסת למטע ולגדר נשוא התביעה, תמוהה טענת ב"כ הנתבעת כאילו לא יודעים היכן צולמו. השמאי צרף לחוות דעתו תמונות מהשטח לגביו ערך את חוות הדעת ולכן ברי כי צולמו ליד שטח המטע, נשוא חוות הדעת.

מאחר שהמומחה שמונה ע"י ביה"מ, לא מונה בהסכמת הצדדים (הנתבעת התנגדה למינויו), הרי שחוות דעת השמאי מטעם התובע מצויה בתיק ומהווה ראיה בתיק. הנתבעת לא ביקשה לחקור את שמאי התובע על חוות הדעת שערך ולכן, אין לקבל את הטענה שהתמונות שצורפו לחוות דעת זו אינן קבילות, או כאילו לא צולמו ע"י עורך חוות הדעת. ודוק, גם אם הגיעו הצדדים להסכמה בשאלת הנזק, לא מנע הדבר מהנתבעת את האפשרות לזמן את השמאי לחקירה ביחס לתמונות שצורפו לחוות דעתו והנוגעות לשאלת האחריות.

לאור האמור, גם אלמלא העיד השמאי איהאב זהוה כי הוא זה שצילם את התמונות, היה מדובר בתמונות קבילות המצויות בתיק ועומדות בפני ביה"מ כראיה במסגרת חוות הדעת שהוגשה . למעלה מן הצורך אוסיף כי כאמור, איהאב העיד מפורשות כי הוא עובד באותו משרד שמאים וכי הוא זה שצילם בפועל את התמונות. איהאב העיד כי הגיע למטע תחילה ביום 11.6.13 שכן התובע הזמין אותו כדי שיבוא לראות אם "שווה" לתת חוות דעת ואם כן, יבוא לביקור מקצועי נוסף בהמשך (עמ' 7 שורות 12-14).אכן הביקור המקיף לצורך עריכת חוות הדעת נערך ביום 25.6.13.אולם, איהאב הצהיר בסעיף 4 תצהירו כי הגיע למטע כבר בשעות הבוקר של יום 11.6.13 וראה על כביש הכורכר הסמוך למטע, רשת מברזל הרוסה "וכביכול נסחבה ע"י טנק שעבר במקום. בנוסף ראיתי סימני שרשרות של טנקים על הכורכר הסימנים ברורים וראויים היטב"(שגיאות הלשון במקור).

6.למרות שאיהאב שהינו שמאי, הצהיר מפורשות כי הסימנים שראה הינם סימני שרשראות של טנקים, לא נחקר איהאב בעניין כלל ואף לא נדרש להסביר כיצד ידע שמדובר דווקא בסימני טנקים. לפיכך בעניין זה, אני מעדיפה את עדותו כי הסימנים שראה בסמוך לגדר המטע והנראים אף בתמונות שצורפו לחוות הדעת, היו סימנים של טנקים דווקא ולא של באגרים, אפשרות שהעלה שמואל, אשר ביקר במקום רק 6 חודשים לאחר האירוע. שמואל בניגוד לאיהאב ולתובע, לא ראה את הסימנים כשהם טריים, מיד למחרת האירוע.

7.התובע ואיהאב העידו באופן קוהרנטי ועדותם נמצאה מהימנה בעיני, כי שטח האימון של הטנקים מצוי במרחק של 300-400-500 מ' מהמטע (עמ' 3 שורות 5-6 ועמ' 7 שורות 2-3).טענת התובע כי בדרך הכורכר הסמוכה נהגו לעבור טנקים, נתמכה בעדותו של חמד: "אני יודע שעל הדרך הזו עובר הצבא...לפני כמה שנים עברו הרבה טנקים שם"(עמ' 7 שורה ,27,23).