תא"מ 41933-11-14 זואי נ' טשוקואלשוילי ואח'

תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

1.כלי רכבם של בעלי הדין התנגשו בצומת, לאחר שאחד מנהגיהם עבר באור אדום. המחלוקת היא בזהות הנהג.

2.טענת התובעת היא זו: היא עמדה ברמזור בנתיב השמאלי מבין שלושה ברח' הנשיא בלוד, בצומת עם רח' דוד המלך, בבקשה לפנות לשמאלה. עם הופיע האור הירוק ברמזור החלה בנסיעה איטית, חצתה את מעבר החצייה ועברה את קו הצומת, שאז הבחינה ברכב הנתבע 1 המגיע משמאלה במהירות. היא בלמה, אך קדמת רכבה התחככה בדופן ימין של רכב הנתבע 1. רק בזכות כריזה של שוטר שהיה במקרה במקום עצר הנתבע 1 את רכבו. לאחר מכן החליף פרטים עמה תוך הבטחה להסדיר את העניינים ואף התנצל, אך בהמשך שינה טעמו וסירב לשלם לה דבר.

3.טענת הנתבע היא זו: הוא שנסע באור ירוק. בעת הכניסה לצומת ראה את רכב התובעת כשהוא על מעבר החציה, אך לפתע – כמטר או שניים הימנו – החלה התובעת בנסיעה לתוך הצומת. הנתבע ניסה לפנות לשמאל על מנת להתחמק מן הפגיעה אך כשל. אשתו של הנתבע שהייתה עמו ברכבו חזרה על הדברים בעדותה.

4.דין התביעה להתקבל. אף שההכרעה בתיקים אלה אינה פשוטה, הרי שגרסת התובעת עדיפה וגרסתה הייתה המהימנה והקוהרנטית יותר. אציין רק הערות אחדות: הסברו של הנתבע באשר לדינמיקה שהובילה לתאונה, אינה ברורה. ככל שראה את הנתבעת ממרחק מטר או שניים, לא היה אמור להיות סיפק בידו "לשבור" לשמאלו כדבריו. ככל שהספיק לשבור לשמאלו, לא הייתה סיבה לכך שתתרחש התאונה, שעה שהתובעת נסעה באיטיות לדבריו (זאת בניגוד לדברי אשתו, שהייתה מתואמת עמו בעדותה הראשית אך טענה כשנשאלה שהנתבעת דווקא נסעה מהר, מה שאינו מתיישב גם עם טענת ה"גלישה" לתוך הצומת). ככלל, תיאורו באשר לנסיבות האירוע היה מעורפל ובלתי עקבי, עד שלבסוף ביאר כי אינו זוכר אלא באופן מעורפל את שאירע. הדבר טבעי, ברם קשה להשתית ממצאים עובדתיים על גרסה מעורפלת. קושי נוסף טמון בתגובתו של הנתבע לאחר התאונה, שבמקרה המיוחד דנן היא רלבנטית: התובעת גערה בו לדבריו על כי נסע באדום והוא – לא השיב, אלא הדגים איפוק. לא נדע מה לו לאדם להפגין איפוק עד כדי שתיקה כאשר אחר שהתפרץ לצומת באור אדום מאשים אותו שהוא שנכנס באור אדום. אף העובדה שהנתבע – שתיקן את הנזקים ברכבו באלפי ₪ לדבריו – נמנע מלתבוע את התובעת, אפילו כאשר מצא עצמו עומד מול תביעתה שלה נגדו, לא זכתה להסבר מניח את הדעת בדבריו. ואחרונה, יוער, כי כל גרסתה של התובעת באשר לנסיבות שהובילו למפגש בין כלי הרכב, כפי שהציגה באולם בית המשפט והדגימה, הוא עקבי הרבה יותר משל הנתבע.

5.אעיר עוד, נוכח שאלות שנשאלה התובעת בעניין זה בחקירתה, כי לא מצאתי לייחס לה אשם תורם לתאונה. אכן, היא לא הביטה לשמאלה עת נכנסה לצומת המרובע והמרומזר. אולם לא מצאתי חובה בפסיקה או בהיגיון כי לעולם ובכל הנסיבות יביט נהג לכל עבריו טרם שיחל בכניסה איטית לצומת המרומזר. המקרה דנן אינו חריג, ואשמו של הנתבע הוא לא רק מכריע כי אם בלעדי.

6.נוכח כל האמור מתקבלת התביעה במלואה. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת בתוך 30 יום את הסכום של 5,537 ₪ נזקיה הישירים של התובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, כמו גם אגרת משפט בסכום 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,400 ₪.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.