תא"מ 41903-02-15 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' ניסן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 7.9.2012 ברח' ששת הימים בכפר סבא. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 4,613 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק (הגם שבכתב ההגנה הדברים נכתבו מעט אחרת), כי הדלת האחורית שמאלית של רכב התובעת, שהיתה מופנית כלפי הרחוב, היתה פתוחה, ונפגעה ממשאית נוסעת. נהגת התובעת הושיבה שני פעוטות ברכב, ראשית אחד מהדלת הפונה למדרכה, ולאחר מכן את השני מהדלת הפונה לכביש.

4.נהגת התובעת טוענת, כי כשהפעוט כבר היה ישוב ברכב, ובעוד היא מנסה לחגור אותו בחגורת בטיחות, חלפה המשאית ופגעה בדלת. היא העידה עוד, כי אינה זוכרת פרטים רבים מהארוע, וכי היתה בהלם, ואף לא זכרה בוודאות איזה רכב פגע בה.

5.נהג הנתבעים, מאידך, טוען שעמד במקביל לרכב התובעת, בהמתנה לרמזור, וראה את הנהגת מושיבה את הפעוט הראשון ברכב, ועדיין היה בעמידה כשנפתחה הדלת אל המשאית (פתיחה אותה לא ראה), אולם כשהחל לנסוע, פגע חלק בולט בצד ימין של המשאית בקצה הדלת הפתוחה. יוער, כי בכתב ההגנה נכתב, כי דלת הרכב נפתחה ופגעה במשאית – אלא שגרסה זו לא נתמכה בעדות נהג הנתבעות.

6.עוד העיד עובר אורח, שאמנם לא ראה את הפגיעה עצמה, אולם העיד כי נהגת התובעת עמדה, מייד לאחר התאונה, בין הדלת לבין הרכב, והפעוט היה ברכב, משמע, כי אכן לא נפתחה הדלת אל המפגש עם המשאית, שכן כבר היתה פתוחה זמן מה (עשרות שניות, לפחות) קודם לתאונה.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, גם אם אינה עדיפה באופן מובהק על רעותה, וזאת בעיקר מהטעם שהתרשמתי, שהיא לא היתה פותחת את רכבה להכנסת הפעוט ליד משאית, וכן מהטעם, שאני מתקשה ליישב את גרסת נהג הנתבעות עם טענתו, כי בפרק הזמן שעמד ללא ניע הספיקה הנהגת להכניס פעוט אחד לכיסא בטיחות, מצד המדרכה, לעבור לצד הכביש, ולהכניס פעוט שני. בהינתן מאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, יש בשתי נקודות אלה די כדי להטות את הכף, ולו במעט, לטובת גרסת נהגת התובעת.

8.עם זאת, אף לנהגת התובעת אחריות להתרחשות התאונה, ולו מחמת שהכניסה את הפעוט לרכב דרך הדלת האחורית הפונה לכביש, בניגוד להוראות תקנה 81(2) לתקנות התעבורה, ומחמת שלא המשיכה לוודא כי הדרך פנויה, בכל העת בה עמדה בכביש.

9.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 75:25 לחובת נהג הנתבעות.