תא"מ 41878-01-14 שקור נ' והבי

לפני תביעה כספית שבגדרה התובעת עתרה לחייב את הנתבע בתשלום סך של 10,000 ₪.

כפי שנטען בכתב התביעה במהלך שנת 2010 התובעת פנתה לנתבע, שהינו עורך דין במקצועו, כדי שייצג קרוביה במיצוי זכויותיהם במל"ל. הנתבע קיבל על עצמו את הייצוג ודרש תשלום שכרו בגין כך בסך של 8,000 ₪, סכום, שכנטען, שולם לידיו במזומן.

הזמן נקף ללא תוצאות, משכך, התובעת פנתה רבות לנתבע כדי לברר אודות התקדמותו של הטיפול, אך כל פניותיה לא זכו למענה. בעקבות כך, התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבע להשיב את הכספים ששולמו לידיו בתמורה לאותו ייצוג מובטח, שבסופו של יום, לא ניתן.

הנתבע בהגנתו מכחיש מכל וכל את טענותיה של התובעת. הוא מדגיש כי מעולם לא היה קשר בינו לבין התובעת שבמסגרתו נכרת הסכם לייצוג משפטי, כן הוא מכחיש את הטענה לתשלום כלשהו לידיו.

בעבר, הוריתי לצדדים להגיש את תצהירי עדיהם, כאשר מטעם התובעת הוגש תצהירה, וכך גם עשה הנתבע, שהגיש תצהיר עדות מטעמו. היום התייצבו שני הצדדים ולאחר שנחקרו נגדית, גם שמעתי את סיכומיהם.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, שמעתי את דברי הצדדים בפני וגם את סיכומיהם, אני סבור כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, ומכאן דין תביעה זו להידחות.