תא"מ 41851-11-13 חאיכ נ' עלימי ואח'

לפניי תביעה כספית ע"ס של 4,439 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע לכאורה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכבו בתאונה שארעה ביום 2.6.13.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות נהג הנתבעים לאירוע התאונה והנתבעת 2 אף פיצתה את התובע בגין נזקיו שנבעו מאותה תאונה.

המחלוקת הינה בגין הפרשים המגיעים לתובע לטענתה , מהנתבעים , עת קיזזה הנתבעת 2 מסכום הפיצוי ששילמה לתובע ואשר אין מחלוקת כי הסכום שולם לה, וזאת בגין הפרש שכ"ט שמאי והפרש נזקים ישירים והפרש ירידת ערך.

הצדדים הסכימו ביניהם כי לא יתקיים דיון בתביעה , אלא שהם יגישו סיכומים בכתב ואכן להסכמתם זו ניתן תוקף של החלטה.

בסיכומיו טען התובע כי כתב-הקבלה שמתיימר להיות חתום מטעם התובע אינו מאושר כדין , קרי חתימת התובע לא אושרה בידי עו"ד ולכן יש לפסול אותו ולפסוק לתובע את ההפרשים המגיעים לו.

לעומתו, טענו הנתבעים, כי התובע אינו מכחיש את טענתו בדבר חתימה, והטרוניה שלו מתמקדת בחוסר אישור חתימה על כתב הוויתור והקבלה.

לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ובסיכומי הצדדים נחה דעתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכחת תביעתו.

התובע לא הכחיש את חתימתו על כתב-הוויתור וגם אילו היה מכחיש הרי בימ"ש כבר התרשם מזהות החתימה של התובע על ייפוי-הכוח לבא כוחו והחתימה שלו על כתב-הוויתור.

דווקא הנתבעים היו אמורים לכאורה לתקוף את כתב-הוויתור, ולא התובע אשר בהסתמך על חתימתו שילמה לו נתבעת 2 את חלקו הארי של הסכום שתבע ממנה בזמנו.

כאן מי שמתנער מכתב-הוויתור הוא התובע אשר לולא חתימתו לא היה זוכה לקבל פיצוי.

עצם קבלתו הסכום הנקוב בשטר בתמורה לחתימתו יוצרת מניעות מצדו להעלאת הטענה של פגם בחתימה.

התובע רוצה ליהנות משני עולמות , גם לקבל פיצוי על סמך חתימה פגומה וגם לבקש יותר בטענה כי החתימה לא אומתה.

סוף דבר, אני מעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע , דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד סך של 929 ₪.

הסכום ישולם ע"י התובע לנתבעים באמצעות נתבעת 2 בתוך 30 יום מהיום , שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

אני פוטר מיתרת אגרה נוכח אי-קיום דיון הוכחות בתיק.