תא"מ 41689-06-13 אלדן תחבורה בע"מ נ' ברדה ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 12.4.12 ברחוב הירדן בקרית שמונה.

על פי הנטען בכתב התביעה עת נסע רכב התובעת ברחוב דו סטרי בו נתיב אחד לכל כיוון, הגיח רכב הנתבעים מן הנתיב הנגדי תוך פנייה פתאומית אל נתיב נסיעת רכב התובעת. כתוצאה מכך ומתוך אינסטינקט רכב התובעת סטה ימינה ופגע במעקה הבטיחות.

בכתב ההגנה נטען כי בין רכב התובעת לרכב הנתבעים לא היה מגע. כן נטען כי רכב הנתבעים עצר לפני ביצוע פניה ואילו רכב התובעת סטה מסיבה לא ברורה ועלה על המדרכה, ללא קשר לרכב הנתבעים.

בדיון שהתקיים בפני העידו נהגת רכב התובעת והנתבע 1. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעת וההודעות אודות התאונה.

נהגת התובעת העידה כי נסעה, במהירות של 60-50 קמ"ש, סמוך לצומת בכביש דו סטרי בו ניתן לפנות שמאלה מהנתיב הנגדי. כ-4 מטרים לפני הצומת הפתיע אותה רכב הנתבעים שפנה שמאלה. נהגת התובעת נלחצה ונבהלה וכדי לא להתנגש בו סטתה ימינה ופגעה בחומה. לטענתה רכב התובעים הפתיע אותה ועל כן לא הספיקה לצפור על אף שלא נסעה מהר. בנוסף העידה כי כשנסעה ישר בצומת ראתה אותו עומד בצומת כשמאחוריו עומדות מכוניות. נהגת התובעת לא זכרה אם אותת ולא שללה האפשרות כי אותת וטענה כי ראתה אותו עומד מרחוק, התקרבה והוא פשוט "חתך" אותה. בחקירתה הנגדית העידה נהגת התובעת כי כשהתרחשה התאונה היה רכב הנתבעים בחצי הסיבוב שלו תוך שהוא חוסם את הנתיב בו נסעה.

הנתבע העיד כי ביקש לפנות שמאלה נעמד בצומת וחיכה לאפשרות לעבור. לאחר שעברו מספר כלי רכב הבחין ברכב התובעת מתקרב במהירות מאבד שליטה פוגע בחומה ועוד ממשיך בנסיעה 15 מטרים. אחרי התאונה העיד הנתבע כי ניגש אל נהגת התובעת וראה שהיא לחוצה והיסטרית ובדק אם היא צריכה עזרה והזמין את מד"א ואת המשטרה. הנתבע המתין עם נהגת התובעת עד שהגיעה המשטרה ומד"א ואז לטענתו היא החלה להאשים אותו כי הבהיל אותה והפריע לה. הנתבע טען כי אינו יודע מדוע האשימה אותו וגרס כי עמד בקו העצירה בצומת וכי המכוניות שעברו לפניה לא נבהלו ורכב התובעת הגיע מעט אחריהן במהירות גבוהה.

ממכלול הדברים כפי שהם עולים מהעדויות, כתבי הטענות והראיות שהוגשו, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים, מהטעמים שיפורטו להלן:

שני הנהגים העידו בצורה פוזיטיבית וסדורה, הציגו גרסה התואמת את ההודעות שמסרו והכחישו את גרסת הצד שכנגד.

מן העדויות עולה כי שני הנהגים הבחינו האחד בשני עובר לתאונה.

נהגת התובעת ראתה את רכב הנתבעים עומד בצומת ואילו הנתבע העיד כי ראה את רכב התובעת מגיע לאחר מכוניות. עדותה של נהגת התובעת שראתה את רכב הנתבעים כבר בחצי הפנייה שלו ובגלל זה ברחה ממנו וכי ראתה אותו בתוך הנתיב שלה מתיישבת עם הודעתה לתובעת אשר נמסרה ביום התאונה בה דיווחה כי רכב הנתבעים פרץ לפנייה ולכן ברחה ממנו. עדותה זו של נהגת התובעת נראית אותנטית שכן באופן טבעי הנטייה היא לברוח מהסכנה ומשסטתה ימינה ניתן להניח כי חשה בסכנה משמאל.