תא"מ 41614-11-15 מגן דוד אדום בישראל נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 20.01.2015, בין כלי רכב, מסוג אמבולנס, מ"ר 72-325-69 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האמבולנס") לבין כלי רכב, מסוג טנדר משטרתי, מ"ר 82-983-79 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "הטנדר המשטרתי") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם הנתבעת שהיה בטנדר המשטרתי בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג הטנדר המשטרתי יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהג האמבולנס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

ככלל, אני מעדיף את גרסתו של נהג האמבולנס, שהייתה משכנעת יותר והתיישבה עם תמונות הרכבים בזירת התאונה שהוגשו על ידי ב"כ הנתבעת מיד לאחר התאונה. זאת על פני גרסתם של עדי הנתבעת.

אני מאמין לנהג האמבולנס כי הוא עצר את האמבולנס בסמוך לתאונה קודמת שהייתה במקום, מאחר שאנשים שהיו שם סימנו לו לעצור. מתמונות כלי הרכב בזירת התאונה שהוגשו על ידי ב"כ הנתבעת עולה כי האמבולנס מצוי חלקו מעבר לשול ימין של הכביש וחלקו על נתיב ימין. נהג האמבולנס אף מאשר זאת בעדותו בבית המשפט (עמ' 3, שורות 3-2 לפרוטוקול).