ש. שלמה רכב בע"מ נ' שלום ואח'

בפני תביעת התובעת לפיצוי בסך 5,744 ₪ בגין נזקים נטענים שגרם לטענתה רכב הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים"), המבוטח על ידי הנתבעת 2, לרכב בבעלותה שהיה נהוג על ידי הגב' סיון חן (להלן: "רכב התובעת" ו"נהגת רכב התובעת" בהתאמה).

אין הצדדים חלוקים על העובדה שהתאונה התרחשה בתוך מתחם החניה של חנות איקאה בנתניה וכי התמונות ת'1 משקפות את מקום קרות התאונה, עוד אין הצדדים חלוקים כי התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת נסע לאחור.

יש להבהיר כי נהגת רכב התובעת אישרה בחקירתה כי נסעה באחד המעברים במתחם החניה האמור, חצתה צומת וזיהתה מקום חניה במעבר אחר מימינה ועל כן נסעה לאחור על מנת לשוב לצומת אותו חצתה לפנות ואז להמשיך לכיוון אותו מקום חניה פנוי.

רכב הנתבעים הגיע לאותו צומת אחרי רכב התובעת מימין במסלול החוצה את נתיב נסיעתה.

המחלוקת בין הצדדים הינה האם רכב הנתבעים עצר בצומת על פי תמרור האט ותן זכות קדימה המוצב בו וכשהחל לסוע פרץ רכב התובעת לצומת בנסיעה לאחור ופגע בו או שמא היה זה רכב הנתבעים שלא עצר בצומת כאמור אלא התפרץ אליו בנסיעה מהירה ופגע ברכב התובעת אשר נסע לאט ובזהירות ונכנס אל תוך הצומת כשלא היה שם רכב הנתבעים.

בחקירתה אישרה נהגת רכב התובעת כי יכולה היתה להמשיך לסוע קדימה לבצע סיבוב מעט ארוך יותר ולהגיע אל אותו מקום חניה אליו שאפה להגיע אולם הסברה היחיד לדרך בה פעלה, הגם שמנוגדת היא לדין באשר מדובר בנסיעה אחורנית ללא כל הצדקה, היה כי ראתה כי אין סכנה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 15-16).

בהקשר זה יש להעיר כי משנשאלה נהגת רכב התובעת, אשר החלה לסוע לאחור היתה מרוחקת מן הצומת כ-10 מטרים על פי גרסתה, האם רכב הנתבעים עמד בכניסה לצומת עת החלה לסוע לאחור השיב בשלילה אך הבהירה כי מקור ידיעתה הינה מבט במראות שהראו כי לא עמד רכב מאחוריה (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 27 – עמ' 2 שורה 8).

דא עקא, מיקומו של רכב הנתבעים לפני קרות התאונה לא היה ישר מאחורי רכב התובעת אלא מאחור ומימין לו, מחוץ לרוחב נתיב נסיעתו, אפילו לפי שרטוט התאונה על ידי נהגת רכב הנתבעים בהודעתה (נספח א' לכתב התביעה) כאשר מבט במראות בלבד ספק אם יכול היה להגיע בזוית כזו כה ימינה מנתיב נסיעת רכב התובעת כך שתראה את מקום עצירת רכב הנתבעים.

זאת ועוד, מגמתה של נהגת רכב התובעת היתה אחורה ושמאלה והדעת נותנת כי גם אם במאמץ ניתן היה לראות במראות טווח ראיה רחב יותר מאשר את שמאחוריה הרי שעיקר תשומת לבה הופנה שמאלה לכיוון אליו נסעה ולא ימינה לכיוון בו עמד רכב הנתבעים.

התובעת טענה כי נהג רכב הנתבעים לא האט בניגוד לתמרור המצוי בנתיב ממנו הגיע ובשל כך בקשה להטיל עליו את האחריות לתאונה, כאשר טענה זו שנויה בין הצדדים במחלוקת, אולם התעלמה מן העובדה שבעוד קיימת מחלוקת אודות טענה עובדתית זו הרי שלכאורה אין חולק כי נהגת רכב התובעת נסעה בניגוד לדין.

תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 קובעת כדלקמן –

"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –

(1) סיכון או פגיעה;

(2) הטרדה או הפרעה."

מן העובדה שנהגת רכב התובעת אישרה כי לא היתה כל מניעה מהגעה למקום החניה בנסיעה עם כיוון התנועה ברי כי לא מתקיים התנאי המתיר נסיעה אחורנית רק כאשר "יש צורך בכך, ובמידת הצורך" וצורך כזה אינו קיים עת ניתן היה להגיע לאותה תוצאה בנסיעה כדין לפנים עם כיוון התנועה.

זאת ועוד, משנסעה נהגת רכב התובעת לאחור כשהיא נכנסת לתוך צומת תוך פניה אחורה ושמאלה וכל אמצעי הזהירות שנקטה היו מבטים במראות, כאשר אין חולק כי עלולים היו להגיע כלי רכב גם מן הצדדים אותם לא יכולה היתה לזהות במראות – כפי שמסתבר שארע בפועל – אין מדובר בנקיטת ה"אמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה", ואכן הפגיעה לא נמנעה.

נהגת רכב התובעת גרסה והדגימה את הפגיעה (באמצעות דגמי מכוניות) כך ש – "אני פגעתי בו כשהוא מאחורי בניצב אליי" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 3-4), זאת כדי לתמוך בגרסתה על פיה הנתבע 1 לא עצר ונכנס אל הצומת במהירות כך שהיה ממש מאחוריה בעודה נוסעת ישר, כעולה מהודעתה לחברה הביטוח המהווה נספח א' לכתב התביעה.

דא עקא, לו זה היה המצב ובשים לב לעובדה שהפגיעה ברכב הנתבעים היתה בדלת הצד האחורית, דהיינו – קרוב למרכז הרכב, אמורה היתה הפגיעה ברכב התובעת להיות במרכז או לכל רוחב החלק האחורי של הרכב, אולם בפועל הפגיעה הינה רק בפינה הימנית אחורית של רכב התובעת.