תא"מ 41588-11-15 מגן דוד אדום בישראל נ' דהרי ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 18.01.2015, בין כלי רכב, מסוג אמבולנס, מ"ר 44-834-13 (להלן: "האמבולנס") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 11-978-79 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם התובעת שהיה נוכח באמבולנס בעת קרות התאונה אך לא היה עד ראייה לתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60% ואילו נהגת האמבולנס תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אין חולק כי טרם התאונה האמבולנס נסע על הנתיב השמאלי, מבין שניים המאפשרים פנייה שמאלה, בצומת, ואילו המשאית נסעה על הנתיב הימיני, מבין שניים המאפשרים פנייה שמאלה בצומת.

סבורני, כי למשמע קולות הסירנה של האמבולנס המתקרב הסיט נהג המשאית את המשאית ימינה על מנת לפנות לאמבולנס את הדרך, כפי שהעיד נהג המשאית בעדותו, אלא שהוא לא נתן דעתו למיקומו של האמבולנס טרם הסטת המשאית ימינה, וביצע סטייה ימינה חדה, ביחס לממדי המשאית, באופן שהפינה השמאלית האחורית של המשאית פגעה בדופן הימינית של האמבולנס.