תא"מ 41567-04-12 ב' ג' נ' מרקין ואח'

תביעה להחזר שכר טרחת עורך דין ותביעה שכנגד לתשלום נוסף של שכר טרחה.

רקע עובדתי

1.ביום 9.8.2011 חתמה התובעת-הנתבעת שכנגד (להלן: הלקוחה) על הסכם שכר טרחה עם הנתבעת-התובעת שכנגד (להלן: עורכת הדין), בו נקבע שכר הטרחה שישולם לעורכת הדין בעבור ייצוגה של הלקוחה בהליכי גירושין. הלקוחה שילמה שכר טרחה בסך כולל של 27,000 ₪, אולם ביום 7.11.2011 - יומיים לפני שעתיד היה להתקיים ביקור של שמאי בדירת הלקוחה ובעלה, בנוכחות עורכי הדין של שניהם, במסגרת תביעה שהיא הגישה בבית משפט לענייני משפחה - היא הודיעה בכתב לעורכת הדין על הפסקת הייצוג המשפטי ודרשה ממנה שלא להגיע לביקור השמאי. למחרת אף הגישה הלקוחה בבית המשפט לענייני משפחה הודעה על הפסקת ייצוגה של עורכת הדין בכל התיקים הפעילים.

בשלב זה עברו הלקוחה ועורכת הדין לחילופי מכתבים: במכתב מיום 8.11.2011 כתבה עורכת הדין כי הופתעה מהודעת הלקוחה, לאחר שבפגישה ביום 6.11.2011 היא הביעה שביעות רצון מעבודתה המקצועית. היא הדגישה כי לאור פעילותה האינטנסיבית, שכללה אף בניית תשתית לניהול ההליך המשפטי עד לסיומו, ונכונותה להמשיך בייצוג, אין בכוונתה להיענות לבקשת הלקוחה להחזר שכר טרחה ששולם, ואף עמדה על סילוק חוב של הלקוחה בסך 600 ₪ עבור אגרת בית משפט. בתשובה שנשלחה ביום 14.11.2011 על-ידי בא-כוח הלקוחה, נדרשה עורכת הדין להעביר למשרדו עותק של כל תיקי הלקוחה שהיו בטיפולה ופירוט הפעולות המשפטיות שבוצעו על-ידה באותם תיקים. במכתב התשובה של עורכת-הדין (באמצעות בא-כוחה), למחרת היום, נכתב כי כל כתבי הטענות שהוגשו על-ידה נשלחו, באמצעות דואר אלקטרוני, אל אחיה של הלקוחה, כי שכר הטרחה ששולם הינו מוצדק לאור הטרחה שהושקעה וכי הלקוחה נותרה חייבת 4,320 ₪ (מס-ערך-מוסף עבור 27,000 ₪) ו-594 ₪ בגין אגרה ששולמה. ביום 21.11.2011 הודיע בא-כוח הלקוחה כי ביום 17.11.2011 החליט בית המשפט לשחרר את עורכת הדין מייצוג הלקוחה, וביום 29.11.2011 הוא דחה את הדרישה לתשלום סכום מס-ערך-מוסף, לאור תוכן ההסכם, ומששולם שכר הטרחה "בתוך יומיים בלבד".

המחלוקת שנוצרה "הניבה" שתי תביעות - תביעת הלקוחה ותביעה שכנגד של עורכת הדין.

תביעת הלקוחה

2.הלקוחה הגישה נגד עורכת הדין תביעה שהוכתרה כתביעה חוזית, נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט (אם כי בישיבת ההוכחות (בעמ' 7 לפרוטוקול) הבהיר בא-כוחה כי לא נטען לקיומה של רשלנות), ובה נתבעו סעדים של השבה, בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), של שכר הטרחה בסך 27,000 ₪, ופיצויים בסך 3,000 ₪ בגין נזקים (עוגמת נפש, זמן בטלה, שיחות טלפון, אובדן ימי עבודה ונסיעות) אשר נגרמו ללקוחה על-ידי עורכת הדין.

בכתב התביעה טענה הלקוחה כי אינה זוכרת כלל כי חתמה על ההסכם, וכי החתימה בו איננה שלה; כי אין בהסכם כל התייחסות למקרה של הפסקת ייצוג, ואין בו שלילה של השבה מלאה או חלקית; כי מאחר ושילמה את שכר הטרחה תוך יומיים, הרי, לאור נוסח ההסכם, אין היא חבה בתשלום נוסף; וכי עורכת הדין לא העבירה לעורך-דינה החדש באופן שלם את כל החומר שקשור בתביעות בבית המשפט לענייני משפחה.

3.בכתב ההגנה נטען כי הלקוחה אינה זכאית להשבה, מהטעמים הבאים: ההסכם מעולם לא בוטל, ולפיכך אין תחולה לסעיף 9 לחוק התרופות; מניעים זרים עמדו מאחרי החלטת הלקוחה להפסיק את ייצוגה על-ידי עורכת הדין; עורכת הדין פעלה באופן מסור ואינטנסיבי לטובת הלקוחה, וביצעה פעולות משפטיות אף מעבר להסכם (כמו בקשה לצו הגנה); הושגה הסכמה בעל-פה, לפיה הלקוחה תתגמל את עורכת הדין בגין פעולות שביצעה מעבר למתחייב מההסכם; לא הועלתה טענה לרשלנות או גרימת נזק מצד עורכת הדין.