תא"מ 41471-12-15 ענאבוסי נ' גנאים ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה שקרתה ביום 22.4.12 בה היה מעורב רכב נהוג על ידי הנתבע 1 אשר בוטח על ידי הנתבעת 2.

שאלת האחריות לתאונה נדונה בבית משפט זה בתא"מ 21234-07-13, שהינו הליך מקביל, ואין, איפוא, מחלוקת בין הצדדים כי האחריות רובצת על הנתבעים.

השאלה שנותרה במחלוקת היא האם הוכח הנזק.

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי המעריכה את הנזק לרכב. לא הוגשה חוות דעת נגדית והשמאי לא זומן לחקירה, ומכאן שחוות דעת התובע היא הראייה היחידה לנזק.

במהלך הדיון טענו הנתבעים כי חוות הדעת של השמאי לא רלוונטית עד שרכב לא תוקן. הנתבעים טענו כי לפי טענת התובע הרכב נמכר לפירוק בשנת 2017, וכי בזיכרון הדברים שהוצג, אין אפילו מספר רישוי של הרכב, כך שלא ידוע האם הרכב נשוא תיק זה הוא הרכב שאכן נמכר, וגם לא מה המחיר שבו נמכר. עוד טענו כי התובע הוא שצריך להוכיח תביעתו, שכן שעה שהרכב לא תוקן, ולא ברור אם נמכר ובכמה נמכר, הרי שאין מדובר בנתונים שבידיעת הנתבעים.

התובע טען כי הוצג אישור חד משמעי שהרכב עבר לפירוק שנים לאחר התאונה וכי מדובר בנזק משנת 2012 ואין כל רלוונטיות לשאלה מתי הרכב נמכר ובכמה נמכר, כאשר חוות הדעת של שמאי התובע אינה במחלוקת.

לדיון נוסף שהתקיים זומן התובע למתן עדות על המכירה. התייצב במקומו מר פהמי מג'אדלה, אשר הוא זה שהשתמש ברכב, עסק והיה מעורב במכירתו מטעם התובע. לדבריו,

הרכב הזה מכרנו לשטחים, ליד הבוס שלי, מכרנו ב-5000 ₪. אני קיבלתי את הכסף, וגם הבוס שלי היה. אני התעסקתי עם זה, הרכב הזה כל הזמן אני עבדתי עליו, הייתי מחזיק ברכב הזה. נתנו לי במזומן, ומכרנו לשטחים.