תא"מ 41462-10-16 עמי חי נ' יאנה

התובע הגיש תביעה כספית ע"ס 35,000 שקלים בגין נזקי רכוש שמקורם בתאונת דרכים מיום 20.7.15 בה היו מעורבים רכבו ורכב בו נהגה הנתבעת.

למעשה, הסתבר כי התביעה מתייחסת לנזקים עקיפים בלבד שכן הנתבעת (באמצעות חב' הביטוח) כבר שלחה המחאה הנוגעת לנזקים העיקריים, קרי – נזקי הרכב, שכ"ט שמאי ואף שכ"ט עו"ד בצרוף חלק מאגרת ההליך (כ – 12,000 שקלים סך הכל). משלא עלה בידי הצדדים להתקדם מעבר לכך, נאלצה הנתבעת להגיש ובאיחור כתב הגנתה.

בית המשפט עת נוכח בטיב המחלוקת עובר לדיון שנקבע בו, המליץ כי הצדדים יבואו בדברים על מנת לייתרו תוך שהוא מעיר לתובע על כך שלא ניתן להבין מכתב תביעתו מהם המרכיבים הכספיים הכלולים בסך הנתבע.

הסכמה לא נתגבשה והצדדים הגיעו לדיון שהתקיים ביום 15.5.17. יצוין כי ע"פ ההחלטה שניתנה ביום 1.2.17 היו הצדדים אמורים להערך לשמיעת הראיות במועד זה.

בדיון האמור ולאחר שבית המשפט הבהיר לתובע כי תביעתו במתכונתה אינה ערוכה כדין, אינה בהירה ואינה תואמת את הסבריו בע"פ לגבי טיבו של הסעד הכספי, ניתנה החלטה המפרטת את הערות בית המשפט ומורת רוחו מהתנהלות התובע ומורה לו להודיע כבקשתו הוא ועד למחרת היום, מהו מבוקשו בכל הנוגע להמשך ההליך.

הובהר כי יש מקום לשקול חיובו של התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה וכן את עמדת הנתבעת אשר התנגדה להליך זה והבהירה כי תעמוד על תשלום הוצאות .

בסופו של דבר ולאחר ארכה שקיבל, הגיש התובע ביום 21.5.17 הודעה בה הוא מבקש למחוק תביעתו בלא צו להוצאות תוך שהוא מציין כי הוא עושה כן "בלב כבד" הואיל ואינו מעונין לשאת בהוצאות הצפויות בתיקון תביעתו ולבזבז זמן שיפוטי יקר.