תא"מ 41422-10-15 סלקום ישראל בע"מ נ' יוספי

לפני תביעה כספית לתשלום סך 859.73 ₪ המהווה לטענת התובעת את חובו של הנתבע כלפיה בגין ציוד (2 כרטיסי SIM) ושירותים שנתנה לו הקשורים בכרטיסים אלו.

לגרסת התובעת מפי הגב' אלגרנטי, חתם הנתבע על הסכם הצטרפות ביום 11.8.13 כאשר ההתקשרות כללה כאמור את הכרטיסים, שיוך לתכניות וכיו"ב.

הנתבע מסר אמצעי תשלום (כרטיס אשראי), עשה בכרטיסי הסים שימוש במהלך מספר חודשים, שילם את המגיע לתובעת בגין השימוש ובגין שאר התחייבויותיו עד חודש דצמבר 2013 ורק בחודש ינואר 2014 הודיע הנתבע כי לא ישלם עוד את החשבונות, הכחיש את ההתקשרות וביטל את אמצעי התשלום, התובעת ניתקה את הנתבע משירותיה ותובעת בהליך זה את יתרת החוב.

התובעת (במענה לטענות הנתבע) טוענת כי לא ייתכן מהבחינה הטכנית כי אותו מספר מנוי יהיה פעיל, במקביל בשתי רשתות שונות. לטענתה מספרי המנוי של הנתבע הם: 0522720976 ו- 0525891806.

הנתבע מצדו טוען כי היה מנוי על שירותי התובעת מאז תחילת פעילותה לפני כ-2 עשורים ועד לאמצע שנת 2010 אז נייד את המנוי לחברה מתחרה-פלאפון. בשעתו אף שילם לתובעת סך נכבד של כ-18,000 ₪ בגין יתרת התחייבויות ודרישות אחרות כלשהן. מאז הניוד, טוען הנתבע כי לא התקשר עם התובעת בשום אופן וצורה, לא ביקר במרכז השירות בחיפה כפי שנטען, לא חתם על ההסכמים, לא קיבל כרטיסי סים ולא עשה שום שימוש בשירותי או ציוד התובעת.

הנתבע מדגיש כי בידי התובעת הייתה אמנם דוגמת חתימה שלו מההתקשרות הקודמת שאיננה מוכחשת וטוען כי ניתן לראות בקלות שלא חתימתו היא זו המתנוססת על ההסכמים נשוא תביעה זו.

הנתבע מדגיש כי כמי ששילם בשעתו סכום כה גדול, כעו"ד וותיק ובכלל, לא היה לו שום אינטרס לבוא ממרכז הארץ למפרץ חיפה, לקחת את כרטיסי הסים ולהונות את התובעת בסכום פעוט וכי ניסה בשלבים הראשונים להימנע מניהול ההליך ברם הדבר לא צלח.

דיון ההוכחות היה סוער ברם הסוגיה פשוטה, בניגוד לדעתו ותחושתו של הנתבע, התיק חסר כל חשיבות, לא כספית ולא ציבורית, מדובר במקרה ספציפי שמקורו כנראה בתקלה כלשהי ומשכך ינומק פסק הדין בקצרה וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר התובעת אף הסכימה, ברוח החלטות בית המשפט אשר הפנו לסכומה הזניח של התביעה, למחוק אותה ללא צו להוצאות.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה קרי על התובעת רובץ הנטל בתביעה זו.