תא"מ 41351-11-12 אילוז נ' סגל ואח'

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 7.02.12 ברחוב רבי לוין באשדוד.

2.בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעים (להלן: "האוטובוס") סטה בחוסר זהירות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו נסע רכב התובע ופגע בו. מנגד בכתב ההגנה נטען כי האוטובוס כלל לא היה מעורב בתאונה.

3.בטרם הדיון שהתקיים בפניי ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהיעדר הגנה אשר בוטל לבקשתם. בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין נתמכה בתצהירים המפרטים את טענות ההגנה שלהם עליהם הסתמכו הנתבעים בהליך בפניי, כעדות ראשית.

4.בדיון שהתקיים בפני העידו נהגת רכב התובע, הגברת מיטל אילוז (להלן: "נהגת התובע"), הנתבע 2 - נהג האוטובוס (להלן: "הנתבע 2"), מר אויש ישראל אשר שימש כמלווה באוטובוס (להלן: "המלווה"), ומר ג'ורנו מאיר יצחק, קצין הבטיחות בחברת ההסעות שהעסיקה את הנתבע 2 (להלן: "קצין הבטיחות").

5.המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי עצם מעורבות אוטובוס הנתבעים בתאונה עם רכב התובע.

6.לאחר ששמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.

7.התביעה הוגשה כנגד הנתבעים בהסתמך על פרטי אוטובוס אשר נטען כי נרשמו על ידי נהגת התובעת במכשיר הטלפון הסלולרי שלה מיד לאחר התאונה.

בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי התובעת לא הביאה אסמכתא למספר הרישוי שנטען שנרשם בזמן אמת.

אכן, מכשיר הטלפון הסלולרי עליו נטען כי נהגת התובע רשמה בו את מספר הרישוי של האוטובוס לא הוצג בפני. אולם הרישום במכשיר הטלפון הסלולרי הינו למעשה תיעוד של מה שנטען כי נהגת התובע ראתה במו עיניה ועל כך היא העידה בבית המשפט ממקור ראשון באופן שאפשר התרשמות בלתי אמצעית מעדותה. עדותה של נהגת התובע כי נבהלה לאחר התאונה ולאחר מכן התעשתה ותיאור הפעולות שביצעה לצורך רישום מספר הרישוי של האוטובוס נשמעה אותנטית. עדותה של נהגת התובעת הייתה עקבית וסדורה וגרסתה תאמה את הגרסה שמסרה בדיווח על התאונה לחברת ביטוח הפניקס ועדותה לגבי עצם רישום מספר הרישוי בטלפון הסלולרי לא נסתרה בחקירתה הנגדית ולפיכך איני סבורה כי העובדה שמכשיר הטלפון הסלולרי לא הוצג מפחית ממשקל עדותה.