תא"מ 41292-04-15 בוצ'ין נ' גינצבורג

1.התובעת עותרת לחייב את הנתבע בנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 31.10.13, עת פגע בה מאחור רכב הנתבע.

2.אין מחלוקת עובדתית באשר להשתלשלות העניינים, לפיה התובעת עצרה לפני קו הצומת, שעה שהבחינה שהאור ברמזור התחלף מירוק לכתום. אין גם מחלוקת שהנתבע הגיע מאחור ופגע בה.

המחלוקת מתמצת, אפוא, בגובה הנזק.

3.הנתבע טוען כי הפגיעה ברכב התובעת הייתה נגיעה קלה ביותר ולא יכלה להשאיר את הנזק הנטען בתביעה, ועל כן יש להסיק ולקבוע שהנזק הנתבע נובע מתאונות אחרות, הן בין הזמן שהרכב נפגע בתאונה לבין הכנסתו למוסך, והן תאונות שקדמו לתאונה מושא התביעה.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויות הנהגים ובחוות הדעת מטעם התובעת, דין התביעה להתקבל במלואה.

5.ראשית יאמר, כי לא נראה שמדובר בנגיעה קלה כגרסת הנתבע, שכן התובעת העידה כי צווארה הטלטל עם קבלת המכה וגם הנוסע שישב מאחור נחבל בגבו. הטענה שמדובר בנגיעה קלה גם לא מתיישבת עם העובדה שהנתבע העריך שהתובעת עוד תעבור ועל כן לא שמר על מרחק מספיק ולא עצר באיטיות, אלא בפתאומיות.

שנית ולעניין הנזק, העובדה שהנתבע לא הבחין חזותית חיצונית בנזק משמעותי, אינה מעלה ואינה מורידה. מן המפורסמות כי נזקים לפגוש לא תמיד גלויים לעין המסתכל החיצוני ולעיתים מדובר בנזק פנימי לפגוש, אותו ניתן לראות רק לאחר פירוקו ובדיקתו ע"י בעל מקצוע.

בעניין זה, התובעת תמכה את תביעתה בחוו"ד שמאי, לפיה עומד הנזק על סך 5,262 ₪. הנתבע לא הגיש חוו"ד נגדית ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת, ומכאן שהוא לא הזים את גובה הנזק.

6.התובעת נחקרה בשאלה אם ארעה תאונה בין הארוע מושא התביעה שהיה ביום ה' לבין הכנסת הרכב למוסך שהייתה ביום א' בבוקר, והשיבה שלאחר שחזרה עם הרכב הביתה לאחר התאונה, לא נגעה בו עד שלקחה אותו ביום א' למוסך, וכן העידה כי אף אחד אחר לא נסע באותו רכב בזמנים אלה. היא אף נחקרה והעידה כי לרכב לא היו תאונות קודמות.