תא"מ 41179-03-15 סואעד נ' סואעד

התובע נהג לבטח את רכבו (חובה ומקיף) אצל חב' הביטוח הכשרת היישוב באמצעות הנתבע, שהינו סוכן הביטוח, וזאת במשך שנים.

לטענת התובע שבועיים לפני תום תקופת הביטוח שהסתיימה ביום 31.10.12 הוא הודיע לנתבע שהיה בביתו, שלא לחדש את הפוליסה לשנה נוספת שכן ביטח את רכבו אצל חב' ביטוח אחרת (כלל) באמצעות סוכן ביטוח אחר.

התובע טוען כי הנתבע לא שעה לבקשתו וערך עבורו פוליסת ביטוח לרכבו בחב' הכשרת היישוב לתקופה מיום 1.11.12- 31.10.13 וכן לא פעל להפסקת הגבייה באמצעי התשלום הקיים, והיא לא כובדה ע"י הבנק שבו מתנהל חשבונו. בגין הפוליסה נדרש התובע לשלם פרמיה שנתית ע"ס 3,191 ₪.

התובע לא שילם סכום כלשהו בגין פוליסת הביטוח שהפיק הנתבע, ועקב כך בוטלה הפוליסה. אותה חב' ביטוח דרשה ממנו פרמיה חלקית בסך כ- 988 ₪ (כולל שיערוך) לאחר שהסכימה לוותר על יתרת הפרמיה בגין יתרת התקופה מיום ביטול הפוליסה ואילך.

התובע טוען כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו כלפיו, פעל שלא כדין ובחוסר תום לב ועל כן יש לחייבו לפצותו בגין מלוא נזקיו.

התובע טוען כי נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים המסתכמים בסך לכל הפחות של 50,000 ₪, המורכב מחוב תיק הוצל"פ שנפתח נגדו בגין חוב הפרמיה שלא שולמה, עיקולים שהוטלו בחשבון הבנק שלו, לרבות הגבלתו וכן שיקים שחזרו כתוצאה מעיקול שהוטל בחשבונו.

הנתבע מכחיש מכל וכל את טענות התובע ומדגיש כי במשך השנים הוא פעל רק עפ"י ההוראות שקיבל מהתובע לעניין חידוש הפוליסה, וכך נהג גם לגבי תקופת הביטוח נשוא כתב התביעה.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין מנומק במחלוקת על כל רכיביה, על סמך מלוא החומר הקיים בתיק ביהמ"ש.

בחנתי היטב את טענות הצדדים ונחה דעתי לדחות את התביעה. להלן נימוקיי.