תא"מ 40993-10-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גברה ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 05.03.2013, בין כלי רכב, מ"ר 46-466-36 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 32-495-72 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, על פני גרסתו של נהג האוטובוס שלא נתמכה בטופס הודעה ולא בראיות אחרות.

כבר עתה אציין כי בפתח הדיון מיום 12.11.2015, עת מסרה ב"כ התובעת את מוצגיה לתיק, כנהוג בתיקים מסוג זה, לא היה באמתחתו של ב"כ הנתבעים להציג מוצגים מטעם הנתבעים, ולו את טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים. לאור זאת, התחייב ב"כ הנתבעים להעביר את טופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים ישירות לתיק נט המשפט ועוד באותו היום (עמ' 1, שורה 12 לפרוטוקול). ברם, טופס ההודעה מטעם הנתבעים לא הועבר כפי שהתחייב ב"כ הנתבעים.

למעשה, יוצא כי הנתבעים לא הציגו גרסה שנכתבה מטעם נהג האוטובוס בסמוך לאחר התאונה וככזה לא ניתן להשוות ולבחון את הגרסה שנאמרה על ידו בעדותו בבית המשפט, הגם שקיים טופס הודעה כזה.

אני מקבל את גרסתו של נהג רכב התובעת כי הוא הסיט את רכבו שמאלה על מנת לפנות את הדרך עבור רכב כיבוי והצלה. איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים כי נהג רכב התובעת היה צריך לסטות באופן משמעותי שמאלה כדי לאפשר את המעבר של רכב הכיבוי ותוך כדי כך פגע באוטובוס. הרי נהג רכב התובעת העיד כי היה רכב מימינו שגם הוא סטה ימינה כדי לאפשר לכבאית לעבור, כך שלא ניתן לדעת, ונהג רכב התובעת אף לא נשאל על כך, אם הרכב שהיה מימינו של רכב התובעת סטה באופן משמעותי יותר מאשר רכב התובעת סטה שמאלה, באופן שהתאפשר לרכב כיבוי והצלה לעבור חרף סטייתו הקטנה שמאלה של רכב התובעת.