תא"מ 40985-06-13 עאמר ואח' נ' שטיינברג ואח'

1. לפניי בקשת התובע /הנתבע שכנגד (להלן – עמאר) לביטול פסק דין שניתן ביום 24.4.2014 (להלן- פסק הדין), לאחר שלא מילא אחר ההחלטה מיום 17.3.2014 (להלן- ההחלטה).

יצוין, כי הבקשה הוכתרה , כנראה בטעות , בכותרת "בקשה לביטול החלטה" על אף היותה למעשה בקשה לביטול פסק דין.

2. בהחלטה נתבקשו הצדדים לתאם מועד להתייצבות משותפת במשרד הרישוי לצורך "היפרדותם ", וזאת עד ליום 31.3.2014.

לטענת עמאר, הוא מילא אחר ההחלטה כאשר שלח ביום 30.3.2014 מכתב לב"כ הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן – שטיינברג) , ואף יידע את בית המשפט על מכתב זה , ועל כן , לטענתו, לא היה מקום ליתן את פסק הדין.

עמאר צירף לבקשתו אישור מהפקס ששלח למשרד ב"כ שטיינברג.

3.שטיינברג התנגדה לבקשה בטענה שמחדליו של עמאר חוזרים ונשנים לאורך ההליך , וגם טענותיו לגופו של עניין הן בעלות סיכוי קלוש להתקבל.

עוד נטען, כי אין מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד וגם מטעם זה אין לקבל את הבקשה.

4.בין לבין, לאחר בקשות רבות שהגישו הצדדים ולאחר החלטה מיום 6.7.2014, שבה ניתנה הזדמנות נוספת לביצוע ה"היפרדות" - הודיעו הצדדים כי ביום 13.7.2014 אכן בוצעה ה"היפרדות" וההתקשרות ביניהם הסתיימה באופן רשמי.

5.גם לאחר שבוצעה ההיפרדות עמדה שטיינברג על הותרת פסק הדין על כנו.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין , כפי שיובהר להלן.