תא"מ 40981-09-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' חלבי

1.תביעה בסדר דין מהיר על סך 23,490 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו בהתנגשות רכבים מיום 21.7.12. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.התובעת- חברה להשכרת רכב - הינה בעלת רכב שניזוק בתאונה, בעודו נהוג בידי שוכרת. תיק המשטרה הוגש בהסכמה, והנהגת ברכב התובעת אף העידה (גב' ניצן לבין). העדה לא נחקרה בחקירה נגדית, וגם מתיק המשטרה עולה שהנהג ברכבו של הנתבע, הוא בנו המנוח של הנתבע, פגע מאחור ברכב התובעת. המנוח הודה בכך בהודעתו במשטרה. התאונה אירעה כאשר רכב התובעת נאלץ להאט בשל מכשול בכביש (חזירים), ורכב הנתבע פגע בו מאחור. הדבר עולה הן מן העדות של גב' לבין שלא נסתרה (לדבריה, יחד עם המנוח ישבו בין נוסע אחד לשניים, שלא זומנו לעדות להפרכת גרסתה) והן מתיק המשטרה.

3.למעשה הנתבע לא טען דבר בסיכומים בעניין הנסיבות או אחריות המנוח לתאונה, וברור שאין מחלוקת לגופה בשאלה זו. התאונה אירעה בשל אי שמירת מרחק. מתיק המשטרה עולה כי הבוחן לא מצא סימני בלימה או חיכוכי צמיגים. בוחן תנועה גם לא מצא כי מצב הכביש או שדה הראייה היו גורם לתאונה. בנסיבות אלה, גורם התאונה, כפי שקבע בוחן התנועה המשטרתי, היה אי שמירת מרחק בטעות אנוש של המנוח, בנו של הנתבע. התאונה אירעה בסיבוב, אולם היה על המנוח שנסע אחרי הרכב שלפניו, לשמור מרחק ולהביא בחשבון גם את תנאי השטח, היינו אותו סיבוב. אני קובע כי התאונה אירעה באשמו המלא והבלעדי של המנוח, שנהג ברכבו של הנתבע.

4.לא למותר לציין (הרלבנטיות תחוור בהמשך) כי איש לא התיימר לטעון או להוכיח שהיה כשל מכני כלשהו או מצב מכני לא תקין ברכב, וכי אותו כשל הוא שגרם לתאונה, ולו בבחינת אחד הגורמים. אין בפי התובעת שום טענה כזו, והיא לא נטענה בסיכומיה.

5.אין חולק כי במועד התאונה לא היה לרכב ביטוח חובה וגם לא טסט בתוקף. הנתבע העיד כי הטסט והביטוח הסתיימו מעט לפני מועד התאונה וכי עמד לחדש אותם, אולם בין לבין אירעה התאונה. מספר שבועות לאחר התאונה שם הנהג המנוח קץ לחייו.

נסיבות טראגיות אלה הקשו על חקירה נגדית רצופה של הנתבע שחקירתו הייתה איטית, והוא נזקק להפסקות לאור מצבו הרגשי. מכל מקום ובשונה מעמדת התובעת בסיכומיה, איני סבור כי בעדות הנתבע נפלו סתירות (לשון רבים) מהותיות.

נפלה סתירה ממשית אחת: פעם אחת מסר הנתבע בעדותו כי בזמן התאונה היה לבן רכב משלו; ופעם אחרת מסר כי לא היה לו רכב.

בין אם היה למנוח רכב משלו ובין אם לאו, יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים, האם הנתבע התיר לבנו לנהוג ברכב או שמדובר בשימוש של המנוח ברכב, בלא היתר של הנתבע. הנתבע העיד כי לא התיר לבנו לנהוג, וכי מפתחות הרכב היו נעולים בארון, ובעודו שוהה בחתונה שבר המנוח את הארון, לקח את המפתחות, ונסע ברכב. לדברי הנתבע, בנו לא נהג לנסוע ברכבו (עמ' 3 לפרוטוקול).

6.חשוב לציין כי בכתב התביעה לא נתבע מר חלבי נמר בתורת יורש של בנו המנוח, הינו כמי שחב כלפי התובעת בחוב העיזבון. לא התברר אפילו האם ירש הנתבע את בנו המנוח. כתב התביעה כפי שהוגש אינו מפריד בין אחריות הנוהג לאחריות הנתבע כבעלים ברכב, ונטען בו כי הנתבע הוא בעלים או מחזיק ברכב במועד התובענה; כאשר בסעיפי הרשלנות נטען למחדלי נהיגה המיוחסים לנהג עצמו. אין חולק כי הנתבע לא היה הנהג ואף לא נכח ברכב בזמן המקרה. טענות התרשלות אלה אינן רלבנטיות אפוא.

בטרם נודע על מות המנוח אפשרתי (לא חייבתי) לתקן התביעה על דרך צירוף הנהג (החלטה מיום 29.12.14) תוך ציון שהיותו של הנתבע בעל הרכב אינה מקימה אחריותו מאליה כאשר לא נהג בו, אפילו אם הנוהג ברכבו הוא שנשא באחריות לתאונה. לדיון ב"חזקת הנהגות" הקבועה בסע' 27ב לפקודת התעבורה ביחס לבעלים, ומשמעות החזקה בתביעה אזרחית, עיין בפסק דיני מיום 1.3.11 בתא"מ (חי') 8698/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' סרגי קריצ'בסקי (מאגר תקדין). כתב התביעה לא תוקן. התובעת ביקשה לצרף תיק המשטרה תוך ציון שכעולה מן התיק, הנהג המנוח נפטר ב 26.8.12, חמישה שבועות לאחר התאונה.