תא"מ 40968-07-13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מ' ואח'

לפני תביעה כספית.

התובעת טוענת כי ביום 31/8/12 בשעה 01:00 או בסמוך לכך, נסע רכב המבוטח מטעמה בכביש הראשי בכפר יאסיף. לטענת התובעת ביקש רכב המבוטח לפנות שמאלה ועל כן נעמד והמתין כי הנתיב הנגדי יתפנה מתנועה. בעוד רכב המבוטח ממתין, הגיחה לטענת התובעת, שיירת אופנועים מולו ואחד מהם בבעלות הנתבע 2, נהוג בידי הנתבע 1, תוך כדי תחרות עם חברו, עקף אותו, סטה מנתיב הנסיעה ופגע בחזית רכב המבוטח. לטענת התובעת, לאחר קרות התאונה הודה הנתבע 1 באחריותו לתאונה ואף הציע למבוטח התובעת לפצותו בגין נזקיו. התובעת העריכה נזקי המבוטח ושילמה לו סך של 29,497 ₪ וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 445 ₪. התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים לתאונה ומשכך חבים בנזקיה אותם העמידה ע"ס של 30,541 ₪ ומכאן תביעתה אשר לפני.

הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 מעולם לא נהג בקטנוע, לא היה במקום התאונה בזמן התרחשותה ושהה לצורך לימודיו ועבודתו באזור מרכז הארץ. לטענת הנתבעים, הנתבע 2 מעולם לא היה בעלי הקטנוע הפוגע. לטענת הנתבעים, זמן קצר בטרם התרחשות התאונה, הנתבע 2 פגש בנהג הקטנוע באזור התעשיה בירכא, התעניין בקטנוע על מנת לקנותו, הלה מסר לו כי הקטנוע שייך לאחיו ולאחר שיחה עם האח, סוכם כי יפגשו בתחנת הדלק בבית העמק על מנת לסיים את הרכישה. הנתבע 2 נסע איפוא עם נהג הקטנוע בעת התרחשות התאונה ומי שנהג בו הינו צעיר יהודי שזהותו אינה ידועה לנתבע 2. עוד טוענים הנתבעים כי לא היו עוד קטנועים במקום וכי לאחר התאונה החלו להיאסף במקום אנשים אשר איימו על הנתבע 2 ולכן על מנת להיחלץ מהסכנה, חתם על מסמך כלשהו מבלי לקרוא אותו, לבקשתם. עוד טוענים הנתבעים כי נהג התובעת פנה שמאלה במקום האסור לפניה ולא נתן זכות קדימה לקטנוע אשר הגיע מולו, המגע בין הקטנוע לרכב התובעת היה קל בלבד וככל הנראה, לא כל הנזק הנתבע אכן נגרם בתאונה. מפאת האמור עתרו הנתבעים לדחיית התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאותיהם.

דיון :

מטעמה של התובעת העיד הנהג ברכב המבוטח, מר בילאל דיראווי והסביר כיצד נהג ברכב בכפר יאסיף וביקש לפנות שמאלה בדרך. בתוך כדי שהמתין כי נתיב התנועה הנגדי יתפנה, חלפו בו במהירות רבה מספר אופנועים ואחד מהם שעליו היה רכוב הנתבע 1 ביקש לעקוף את חברו, אך בתוך כך פגע בחזית רכב מבוטח התובעת. את ההתרחשות אשר אירעה לאחר התאונה פירט נהג התובעת פרט היטב – כאשר נפל נהג הקטנוע , אותו זיהה נהג התובעת בוודאות כנתבע מס' 1 , רץ אליו נהג התובעת על מנת לוודא כי שלום לו. חבריו של הנתבע 1, אשר היו עמו חשו, לא לעזרת חברם, כי אם על מנת להעלים את האופנוע מן המקום. כאשר למקום הגיע גם הנתבע 2, אחיו הגדול של הנתבע 1, עם חבריו, הם סירבו באורח תמוה להצעת נהג התובעת לפנות לשירותי הצלה על מנת שהנתבע 1 יקבל טיפול רפואי ועד מהרה התברר מדוע. נהג התובעת העיד כי התברר שהנתבע 1 אשר נהג בקטנוע הוא קטין ולא היה לו כלל רישיון נהיגה ומטבע הדברים אף לא היה מבוטח. נהג התובעת העיד עוד כי הגיעו למקום בני משפחתו שלו ונאספו עוד בני משפחה וחברים של הנתבעים ועל מנת למנוע קטטה במקום, נמנע מהזמנת המשטרה. נהג התובעת העיד כי הנתבע 2 הודיע לו כי הוא "אחראי על הכל. הוא חתם לי שהוא מודה ושהוא אשם ואח שלו י' חתם שהוא אשם. אמר לי שמחר בבוקר שהכל יהיה בסדר, נעשה הסכם ביננו, אשלם לך את כל הנזק ולא צריך להזמין משטרה" (ראה עמ' 2 שורות 1-3 לפרוטוקול). אותו מסמך אשר נחתם בידי הנתבעים הוגש לתיק ביהמ"ש (ת/1). עדותו של נהג התובעת לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולהיפך, עלו בה פרטים נוספים המחזקים את גרסתו לאופן קרות התאונה. כך למשל עלה כי הנתבע 2 מסר לנהג התובעת את שמו ופרטיו וכן את שמו של הנתבע 1 וכי אביו של נהג התובעת אשר הגיע למקום, הוא אשר רשם בפשטות את המסמך ת/1. הודעתו של נהג התובעת במשטרה (נ/1) אף היא מחזקת את גרסתו לאופן קרות התאונה, שכן בה חוזר נהג התובעת ומתאר בדיוק כיצד ביקשו ממנו קרובי משפחה וחבריהם של הנתבעים 1-2 שלא להזמין משטרה והוא אשר חשש מקיומה של תגרה המונית , נמנע מהזמנתה (עמ' 5 שורות 10-12 לפרוטוקול). נהג התובעת שב והסביר כיצד כאשר פנה לאחר התאונה אל הנתבעים בבקשה כי יכסו את הנזקים אשר נגרמו, התנערו הנתבעים מההסכמה אשר הייתה בין הצדדים ולא ענו כלל לפניות נהג התובעת. בראותו כן, החליט נהג התובעת לפנות אל המשטרה ואל חברת הביטוח.

עדותו של נהג התובעת הייתה סדורה, הותירה רושם מהימן ולא נסתרה אף בחקירתו הנגדית בפני בית המשפט. עדותו זו חוזקה באמצעות זיהוי הנתבע 1 כנהג בבית המשפט, הודעת נהג התובעת במשטרה (נ/1) ואותו מסמך אשר נכתב ובו מודים הנתבעים באחריותם לתאונה (ת/1).

אל מול עדות זו, מצויות עדויותיהם של הנתבעים 1-2. הנתבע 1 הכחיש בצורה גורפת כל קשר לתאונה נשוא התובענה, הכחיש תחילה כי ידע על עצם קרות התאונה, זאת בניגוד לנאמר בתצהיר עדותו שלו (נ/5) לפיו אחיו סיפר לו על קרות התאונה. הוא הכחיש כי פגש אי פעם בנהג התובעת, למרות שהלה הצביע עליו בפירוש כעל נהג הקטנוע וידע למסור את שמו ופרטיו. הכחשה זו הציגה את עדותו של הנתבע 1 באור בלתי מהימן וזאת בלשון המעטה. הסתירה הבולטת בין המידע אשר מסר הוא עצמו בתצהיר עדותו הראשית, לתשובותיו הלאקוניות בחקירתו, הציגו את אמינות הנתבע 1 באור בלתי מחמיא במיוחד. איני נותנת אמון בעדותו של עד זה בכלל ובפרט בהכחשותיו את מעורבותו בתאונה דנן. הנתבע 1 אישר כי ביום התאונה שעליה שב ושאל "איזה תאונה ?" במהלך החקירה, היה קטין. הנתבע 1 זוהה בוודאות על ידי נהג התובעת כנהג הקטנוע ומכאן נקל להבין מדוע ביקש להרחיק עצמו מאירוע התאונה דנן, שכן נהג על אותו קטנוע בהעדר רישיון ובוודאי שבהעדר ביטוח תקף.

הנתבע 2 מסר גרסה מופרכת ותמוהה לקרות התאונה. מעדותו עולה כי הסתובב רגלית בחצות הליל באזור התעשייה של ירכא, כאשר לפתע פתאום פגש בצעיר יהודי אשר את שמו המלא הוא אינו יודע. הוא פותח עמו בשיחה על מנת לרכוש את הקטנוע של אותו צעיר, השניים משוחחים שיחה ארוכה למדי בת כשעה ומחצה, כך לפי עדות הנתבע 2, במהלכה הם מסכמים על רכישת הקטנוע בידי הנתבע 2 ומשם הם נוסעים יחדיו לפגוש את אחיו של אותו צעיר יהודי, על הקטנוע לעבר תחנת דלק בבית העמק. לא רק את שמו המלא של מוכר הקטנוע לא זכר הנתבע, אלא שנוצר הרושם כי אף שמו הפרטי, הינו שם אשר נזרק באקראי לחלל בית המשפט בידי הנתבע 2 במהלך עדותו. כאשר נשאל הנתבע 2 באשר למחיר אשר סוכם בגין הקטנוע, גם בו לא ידע לנקוב וטען "משהו גמיש". כאשר נשאל הנתבע 2 אם היה אי פעם בעלי קטנוע, הוא משיב בשלילה וכאשר הוא מעומת עם מסמך בחתימתו אודות רכישת קטנוע (ת/2) הוא טוען כי מדובר במסמך מזויף ומספר כי תעודת הזהות שלו נגנבה באותה תקופה. עד זה הוסיף והפליג בשקריו במהלך עדותו וטען כי רכב מאחורי אותו צעיר יהודי בשם מוטי אל עבר תחנת הדלק בבית העמק לצורך ביצוע הרכישה מאחיו של אותו מוטי, שאת שמו לא זכר הנתבע 2. במהלך נסיעתם חסם את הנתיב רכב מבוטח התובעת ואז קפץ הנתבע 2 מהאופנוע ואותו מוטי המשיך בנסיעה ונעלם. לשאלה אם נזקק לטיפול רפואי עקב אותה קפיצה הירואית, השיב הנתבע 2 בשלילה! הוא טען כי הדבר היה בשל מהירותו האפסית של האופנוע. אלא שהפגיעות ברכב מבוטח התובעת אינן מתיישבות עם "מהירות אפסית" וככלל קשה היה למצוא פרט אחד בכל אותה גרסה שמסר הנתבע 2 אשר יש לו אסמכתא או עיגון בחומר הראיות או בהגיון בכלל. הנתבע 2 נשאל כיצד זה חתם על המסמך (ת/1) בו הוא נוטל אחריות על קרות התאונה ואף שמו של אחיו הקטין מצוי בו כמי שאחראי על התאונה ולכך הוא משיב בתשובה תמוהה מעין כמוה, שלא יכול היה לקרוא את מה שכתוב במסמך והוא אינו מבין מדוע המציאו את האמור באותו המסמך.

בכל הכבוד, לא אוכל ליתן אמוני בגרסת הנתבע 2. אף לו ניתן היה להבליג על התמיהות הקשות העולות מעדות זו, הרי שלא ניתן כל הסבר מדוע זה שורבב שמו של אחיו הקטין של הנתבע 2 (הנתבע 1) למסמך בו שני האחים נוטלים אחריות לקרות התאונה וכיצד זה מתנוססות חתימותיהם עליו. אף בעדותו של עד זה איני נותנת אמון וזאת בלשון עדינה.

הנתבעים ויתרו על עדותו של אח נוסף ובטעם רב עשו כן, לאחר הרושם המפוקפק אשר הותירו עדויותיהם של שני האחים האחרים (הנתבעים 1-2).