תא"מ 40926-06-17 דנטל סנטר א.ר. בע"מ נ' שושנה

1. לפני בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בירושלים בטענה כי בית משפט זה חסר הסמכות המקומית לדון בתביעה.

ראשית יוער כי הצדק עם טענת ב"כ התובעת לפיה ככל שקיימות מספר חלופות המקנות סמכות מקומית לבתי משפט שונים – הזכות נתונה לתובע לבחור את בית המשפט הנוח לו מבין החלופות.

בענייננו, בחרה התובעת את החלופה הנתונה לו לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות סד"א התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

לטענת התובעת לא נקבע בין הצדדים המקום שבו יבוצע התשלום על ידי הנתבע בגין הסחורה שרכש ממנה ולכן ועל פי הוראות סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, נקבע המקום כמקום עסקו של הנושה.

בענייננו, מאחר ולא נקבע בין הצדדים מקום ביצוע התשלום – יש לראותו כמקום עסקה של התובעת – בתל אביב.

בתשובה לטעון זה – לא סתר הנתבע את טענת התובעת לפיה לא נקבע מקום לביצוע התשלום והנתבע אף לא טרח לפרט כיצד והיכן ביצע תשלומים אחרים לתובעת, במיוחד כאשר טענת ההגנה של הנתבע היא טענת פירעון החשבוניות הנתבעות.

אך גם התובעת לא טרחה בתגובתה לפרט דרך התשלום בעבר אלא בחרה להישען דווקא על ביקוריו של הנתבע במשרדיה לצורך קבלת הדרכה או רכישה ספציפית של חלק מהסחורה המפורטת בחלק מהחשבוניות נתבעות בכתב תביעה זה.

טענה זו מתייחסת דווקא למקום יצירת ההתחייבות ולא לביצוע התשלום על פיה.

2. עולה מהאמור לעיל כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים אשר לכאורה היה מקום לבררה בשמיעת עדות בעלי הדין.

בנסיבות העניין, חלה ההלכה שנקבעה ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג , מט (2) 731, דהיינו, הסמכות המקומית נקבעת על פי הדין המהותי וכפי שחובת תשלום האגרות היא אצל רשם החברות היושב בירושלים כן מקום ביצוע התשלום הוא במקום עסקו של הנושה ככל שאין הוראה אחרת בחוזה שבין הצדדים כפי שנקבע בהוראות חוק החוזים כאמור לעיל.

אף במחלוקת עובדתית בין בעלי הדין, לו היתה ברורה יותר וחד משמעית, אין מקום לקיים בירור עובדתי לצורך הכרעה בנושא, שכן אותו פסק דין הנ"ל קובע:

"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות."

זאת במיוחד כאשר זמן הנסיעה בין שתי הערים אינו עולה על שעה ומחצה.

3. לפיכך, הנני דוחה את הבקשה להעברת הדיון ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הדיון בבקשה בסך 1,000 ₪.